כל הורה שזכה להביט בילדו הקטן מגחך מול מעידה, או צוחק בלי שליטה כשהוא אומר מילה שגויה בכוונה, מכיר את התחושה - הצחוק הזה שונה, חופשי ותמים, אבל גם מתוחכם להפתיע. כבר מגיל צעיר מאוד, ילדים מגלים חוש הומור שמפתיע בעוצמתו, כאילו הצחוק הוא חלק מהותי מהיותנו אנושיים. אבל למה ילדים כל כך מצחיקים? ומה מספרת לנו ההתבוננות הזו על ההתפתחות האנושית עצמה?
שלבי הצחוק: מהחיוך הראשון ועד הבדיחה המילולית
הסקר שנערך במסגרת Early Humor Survey מתאר מסע ברור: כבר בחודשים הראשונים מופיעים חיוך וצחוק, בהמשך - משחקי הפתעה פשוטים, פרצופים מגוחכים או קולות חריגים. סביב גיל שנתיים הילד כבר מתחיל להתנסות בחיקוי תפקידים, למשל לנהוג כאילו הוא אבא או לשים סיר על הראש ככובע. בגיל מאוחר יותר נכנס ההומור המילולי: משחקי מילים, שיבוש מכוון של ביטויים מוכרים, בדיחות “טפשיות” שמבוססות דווקא על הפרת הציפיה. כאן מתברר שהצחוק הוא לא סתם תגובה אקראית, אלא כלי קוגניטיבי - דרך לבחון גבולות ולתרגל את המוח.
ההומור כתרגול של "תורת הדעת"
מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על קשר הדוק בין התפתחות חוש ההומור לבין Theory of Mind - היכולת להבין שלאנשים אחרים יש מחשבות, רגשות וכוונות שונות משלנו. ילד שמבין שההורה לא ציפה שהכוס תתהפך, ושמצחיק לשפוך “בכוונה”, בעצם מפעיל מנגנון קוגניטיבי מתוחכם: הוא מזהה פער בין ציפיה למציאות, וגם מנצל אותו לצחוק משותף.
כך, הומור אינו רק כלי לשעשוע, אלא חלק מתהליך עמוק של למידה על עצמנו ועל אחרים. הוא מעיד שהילד כבר מבין שהעולם הוא לא רק מה שהוא רואה - אלא מה שאחרים רואים בו.
צחוק כמפתח חברתי
מעבר ליכולות החשיבה, הצחוק ממלא גם תפקיד חברתי מובהק. ילדים משתמשים בו כדי ליצור קשר, לשבור קרח ולהפחית מתחים. בדיחה פנימית בגן הופכת לדרך להתחבר, בדיוק כפי שצחוק משפחתי סביב שולחן האוכל יוצר תחושת שייכות.
מחקר שפורסם ב־Frontiers in Cognition (2024) הראה כי ילדים זוכרים אירוע כמצחיק במיוחד לא רק בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל ההבעה שעל פניו של האדם השני - בעיקר כשהיא מבטאת הפתעה או בלבול קל, ולא כאב אמיתי. הצחוק, אם כך, הוא חיבור רגשי עדין, מעין הסכמה חברתית שמסמנת: “זה מצחיק כי אנחנו חולקים את החוויה יחד”.
יצירתיות ולמידה דרך הומור
הומור הוא גם דרך לתרגל יצירתיות. כשהילד מחליט לקרוא לכפית “מטוס”, או להפוך נעל לטלפון, הוא משחק עם המציאות ומדגים גמישות מחשבתית. זוהי היכולת לדמיין אפשרויות אחרות, לפרק מבנים קיימים ולבנות חדשים - מיומנויות שחשובות לא פחות מפתרון תרגיל מתמטי או קריאת סיפור.
חוקרים מאוניברסיטת שפילד מצאו כי ילדים שהפגינו חוש הומור מפותח בגיל צעיר הראו בהמשך גם יכולת גבוהה יותר ביצירתיות ובפתרון בעיות. במילים אחרות: הצחוק הוא גם שיעור מתמשך בחשיבה מחוץ לקופסה.
ההומור כתזכורת אנושית
מה שמרתק הוא שהומור בילדים אינו “טריק” שהם לומדים ממבוגרים - אלא חלק אינהרנטי (טבעי - פנימי) מהתפתחות אנושית. הוא מופיע באופן כמעט אוניברסלי, בכל תרבות ובכל חברה. הצחוק מזכיר לנו שהלמידה אינה רק תהליך רציני של קליטת ידע, אלא גם מסע של חקירה, טעויות, משחק והנאה.
וכשאנחנו צוחקים עם ילדים - ולא עליהם חלילה - אנחנו נזכרים בעצמנו, באותה קלות שבה עיוות קטן של הציפיה הופך את המציאות לשדה של אפשרויות חדשות.
ילדים מצחיקים אותנו כי הם חושפים את החיבור העמוק בין למידה, רגש ותקשורת. הצחוק שלהם הוא חלון אל תוך הדרך שבה אנחנו מפתחים את ההבנה החברתית שלנו, את היכולת להרגיש יחד, ואת היצירתיות שבונה עולמות חדשים.
אז בפעם הבאה שילד יעמיד פנים שכוס מים היא מיקרופון, או יצחק בלי שליטה על משחק מילים משובש - שווה לעצור, להקשיב ולצחוק יחד איתו. ייתכן שדווקא שם, בתוך השטות הקטנה, מסתתרת האמת הכי עמוקה על מה זה להיות בן אנוש.
מקורות:
Hoicka, E., & Akhtar, N. (2022). Early Humor Survey: A reliable parent-report measure of humor development in the first four years of life. Current Biology, 32(16), 1–7.
Hoicka, E., & Martin, C. (2020). The development of humor in early childhood: Cognitive and social processes. Humor, 33(3), 309–331.
Hoicka, E., Wang, S., & Davies, M. (2024). Humor, pretend play, and creativity: Links across early childhood development. Frontiers in Psychology, 15, 1369638.
Mireault, G., Sparrow, J., Poutre, M., Perdue, B., & Macke, L. (2015). Infant humor perception from 3- to 6-months and attachment at one year. Infant Behavior and Development, 39, 53–63.
Reddy, V. (2001). Infant clowns: The interpersonal creation of humor in infancy. Enfance, 53(3), 247–256.
Rothman, J. (2025, September 2). Why are kids so funny? The New Yorker.
0 תגובות