מאז שאיראן איימה לתקוף את ישראל אנו שרויים במתח, מצפים לגרוע מכל. אבל במקום זה קורה משהו הרבה יותר מרושע: כלום, ממש כלום.
היום הראשון עובר, כותרות ענק על תרחישים צפויים, מתחלפות בזו אחר זו באתרים, ערוצי החדשות והרשתות החברתיות. אנו עוקבים במתח אחר כל בדל מידע וכל הזמן בטוחים שהנה אוטוטו זה קורה.
המדפים בסופר מתרוקנים, בקבוקי המים נערמים, הממ"ד הפך למחסן אוכל צבאי וכולנו מתורגלים לשמע האזעקה.
שבוע לאחר מכן, אנחנו מוצאים את עצמנו מרעננים את פיד החדשות ללא הרף, חצי מצפים לראות את המתקפה מתחילה, רוצים להיות כבר אחרי, אבל עדיין - כלום. הם מלמדים אותנו שיעור מהי: "אין שמחה כהתרת הספקות".
ככל שעובר הזמן, ההמתנה מתחילה לכרסם בנו. חלקנו לא ממש מרוכזים בכלום. אנו מנסים להמשיך בחיי היום-יום, אבל זה כמו לנסות ליהנות מארוחה כשאתה יושב במסעדה והמלצר אומר לך שהמנה שלך תצא "בקרוב". תוך כמה זמן? עשר דקות? שעה? מחר? אתה לא יודע, וזו הנקודה.
המתח גדל. כולם הופכים למומחים לענייני איראן ומתחילים להעלות השערות. אולי הם שכחו מאיתנו, אולי ירדו מהעץ?!- אנחנו חושבים, אבל אנחנו לא ממש יכולים להשתחרר מהתחושה שמשהו מתבשל. ההמתנה מייגעת, ואנו מתחילים לתהות אם זו הנקמה עצמה. אחרי הכל, האם הציפייה לפעמים לא גרועה מהאירוע? חמינאי מלמד אותנו על בשרנו את המונח 'ימי בין המיצרים'.
איראן משחקת כאן משחק פסיכולוגי. הם יודעים שהפחד ממה שעלול לקרות יעיל יותר מכל תגמול ממשי. בכך שהם לא עושים כלום, הם הצליחו לשמור אותנו על הקצה, לפקפק בכל מהלך שאנו מתכננים, להטיל ספק בכל החלטה. האם כדאי לקבוע חתונה? לקבוע מפגש? להתעלם מהעניין ולקוות שהם יאבדו עניין או ישכחו? זה כמו האיום של המורה שמשאיר אותך להתבשל כל היום: "עכשיו הפסדת משהו ואתה עוד תראה מה…"
והעניין הוא שהאסטרטגיה הזו עובדת. אנחנו מתחילים לדמיין את כל הדרכים שבהם הם יכולים להכות בחזרה, כל אחת מפחידה יותר מהקודמת. הדמיון שלנו משתולל, מונע מחוסר ודאות. זה כמו לחכות שהנעל השנייה תיפול (למי שמכיר את הבדיחה), אלא שאנו אפילו לא בטוחים אם הם נועלים נעליים.
בינתיים איראן משחקת משחק ארוך, ומנצחת בלי להרים אצבע.
ואנחנו- לומדים לקח חשוב: לפעמים, הדבר הכי מפחיד בעולם הוא כלום.
כפי שכתוב בקללות בחומש ויקרא: "וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם (ויקרא, כ"ו, י"ז)
בתפילה שנזכה לביאת גואל צדק!
0 תגובות