הלילה שבין ראשון לשני השבוע, היה נקודת מפנה בעולם המלחמה המודרני. זו לא הייתה עוד תקיפה מהאוויר; זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה הצבאית של ארה"ב שבה נעשה שימוש בכלי שיט מתאבדים בקרב.
בבת אחת, וכמו משום מקום, השקט שאפף את בסיס הצי האיראני האסטרטגי בבנדר עבאס הופר בפיצוץ אדיר. מצלמות ה-CENTCOM תיעדו את הרגע שבו כלי השיט הבלתי מאוישים (USVs) תמרנו בדיוק כירורגי לתוך המתקן, פגעו ישירות בצוללת איראנית מסוג Ghadir ובמתקני תחזוקה, והפכו אותם לכדור אש של פלדה מותכת.
הכלי שביצע את המשימה הוא ה-Saronic Corsair, כלי שיט בלתי מאויש באורך של כ-7.3 מטרים. מדובר במכונה משוכללת שמסוגלת לשאת מטען נפץ של כ-450 קילוגרם לטווח עצום של מעל 1,000 מיילים ימיים.
ה"קורסאייר" הוא לא רק סירת נפץ; הוא כלי ורסטילי המופעל על ידי "כוח משימה 59", יחידת הניסויים של הצי החמישי שמשלבת בינה מלאכותית בפעילות יומיומית. רק
מהו כשב"ם?
כשב"ם (ראשי תיבות: כלי שיט בלתי מאויש ובאנגלית: USV - Unmanned Surface Vessel) הוא למעשה סירה או ספינה הפועלת ללא קצינים ומלחים על סיפונה.
הכלים הללו נשלטים מרחוק באמצעות לוויינים ומערכות קשר מתקדמות, או פועלים באופן אוטונומי לחלוטין על בסיס בינה מלאכותית, תוך ניווט עצמאי ומעקף מכשולים בים הפתוח.
מי משתמש בהם?
השימוש בכשב"מים מתחלק לשלושה כוחות מרכזיים בעולם כיום:
- מעצמות המערב (ארה"ב ובנות בריתה): הצי האמריקאי מוביל פיתוח של ספינות כשב"ם גדולות למשימות מעקב ארוכות טווח, גילוי צוללות, ואף תקיפה (כפי שראינו השבוע בשימוש המבצעי הראשון של פיקוד המרכז האמריקאי - CENTCOM).
- צבאות בעימות א-סימטרי (אוקראינה): אוקראינה הפכה לחלוצה עולמית בשימוש מבצעי מסיבי בכשב"מים זולים ומהירים ("סירות מתאבדות"). באמצעותם היא הצליחה לשתק חלק ניכר מצי הים השחור של רוסיה, ללא צורך בספינות מלחמה יקרות משל עצמה.
- ציר הרשע וארגוני טרור (איראן והחות'ים): איראן מפתחת ומפיצה כשב"מים חמושים ומתאבדים לזרועותיה במזרח התיכון. המורדים החות'ים בתימן משתמשים בהם באופן תדיר כדי לנסות ולפגוע באוניות סחר בים האדום.
סוגי הכשב"מים והשימושים העיקריים בהם
עולם כלי השיט הבלתי מאוישים מורכב ממגוון גדלים וייעודים:
- כשב"ם תצפית וביון: משמש עבור איסוף מודיעין וסריקת הים. מדובר בכלים שקטים, לעיתים סולאריים, המסוגלים לשהות חודשים ארוכים בים ולשדר תמונת מצב חיה של תנועת אוניות.
- כשב"ם "מתאבד" (חד-כיווני): משמש עבור תקיפת מטרות והשמדה. מדובר בסירה מהירה, קטנה ונמוכה (מקשה על זיהוי במכ"ם), העמוסה במאות קילוגרמים של חומר נפץ ומנווטת ישירות לדופן אוניית האויב או לנמל.
- כשב"ם הגנה ואיתור מוקשים: משמש עבור אבטחת נמלים וניקוי נתיבים. כלים המצוידים בסונארים ייעודיים שסורקים את קרקעית הים כדי לאתר ולנטרל מוקשים ימיים מבלי לסכן חיי אדם.
- כשב"ם חילוץ והצלה: משמש לסיוע ללוחמים בים. דגמים המסוגלים להגיע במהירות לאזורי אסון, להשליך ציוד הצלה או לאסוף ניצולים. כפי שאירע לראשונה בחודש שעבר, כאשר הכשב"ם האמריקני חילץ את צוות מסוק ה"אפאצ'י" שהופל על ידי איראן בים עומאן – החילוץ הימי הראשון בהיסטוריה שבוצע על ידי רובוט.
מדוע העולם עובר לכשב"מים?
- פיקוח נפש וחיסכון בחיי אדם: היתרון החשוב ביותר. משימות ימיות מורכבות ומסוכנות בקרבת חופי אויב מתבצעות ללא סיכון של לוחמים ומלחים.
- עלות נמוכה משמעותית: בניית ספינת קרב (פריגטה או משחתת) עולה מאות מיליוני דולרים ואורכת שנים. לעומת זאת, סירת כשב"ם תקיפה מהירה עולה שבריר מהסכום, וניתן לייצר מאות יחידות בזמן קצר.
- חשאיות ("חתימה נמוכה"): סירות אלו קטנות מאוד, עשויות לעיתים מחומרים מרוכבים, ושטות בגובה המים. הן כמעט בלתי נראות למכ"מים של ספינות גדולות, במיוחד בלילה.
- מלחמה אסימטרית: כלי שיט אלו מאפשרים למדינות קטנות או לכוחות חלשים יחסית לאיים על מעצמות ימיות גדולות (כמו רוסיה ואוקראינה) ולנטרל את יתרונן הפיזי.
מדינת ישראל והחזית הימית
עבור מדינת ישראל, החזית הימית היא עורק החיים המרכזי שלה (למעלה מ-90% מהסחר והייבוא של המדינה מגיעים דרך הים). צה"ל נחשב לאחד החלוצים בעולם בפיתוח ושימוש בכשב"מים, בעיקר לצרכי הגנה.
- הגנת הגבולות ואסדות הגז: חיל הים הישראלי מפעיל כבר שנים כשב"מים (כמו ה"פרוטקטור" של חברת רפאל) שמפטרלים לאורך חופי עזה ולבנון. הכלים הללו מצוידים במצלמות יום ולילה, מערכות כריזה, וכלי נשק נשלטים מרחוק, ומטרתם למנוע חדירת מחבלים מהים ולאבטח את אסדות הגז האסטרטגיות.
- איום מנגד: מן העבר השני, צה"ל נאלץ להתמודד עם פיתוחים איראניים שנמסרו לידי חיזבאללה והחות'ים. החות'ים בתימן כבר הוכיחו יכולת לשגר כשב"מים נפץ לטווחים ארוכים בים האדום, דבר שמחייב את חיל הים לעדכן ללא הרף את מערכות הגילוי והנשק שעל ספינות ה"סער 6" החדשות.
0 תגובות