בראיון מיוחד במסגרת התוכנית "עבודה שבלב", חצה המגיש משה מנס את הקווים הרשמיים לשיחה חשופה עם אחיו, מרדכי מנס. מרדכי משמש בימים הנוראים כבעל תפילה בישיבה ליטאית-אמריקאית. השיחה ביניהם שילבה בין עולם האימון לנבכי הנפש של שליח הציבור, וחשפה את האופן שבו מנגינה, כוונה ועבודה פנימית נפגשות ברגעים המרוממים של השנה.
בין חזנות לחיבור: הניסיון הגדול מול המלך
את האבחנה הראשונה מעמיד מרדכי בין שאר ימות השנה לבין הימים הנוראים. בעוד שבשבת רגילה אנשים מחפשים לעיתים ליהנות מקטע חזנות מוזיקלי, בראש השנה הציפייה משליח הציבור שונה בתכלית.
"בראש השנה הדבר שונה לגמרי. אני נהנה כשאני שומע מי שמחבר אותי למקום הזה שכולם רוצים להיות בו. אנשים משתדלים, וכל אחד מגיע עם הקשיים שלו. אלו יומיים בשנה שבהם האדם רוצה להצליח להתחבר, ולשליח הציבור יש משמעות אדירה בכך."
לדבריו, החיבור אינו נבנה באמצעות מפגן יכולות קוליות או סלסולים מרשימים, אלא דרך דיוק פשוט ואמיתי: הטון, המהירות וההגשה של המילים בצורה שנוגעת ברגש מבלי לנסות "להתרגש בכוח".
"זה ניסיון גדול לחזנים," מסביר מרדכי. "כולנו אוהבים כבוד ופידבקים, אבל בראש השנה אתה עומד כמורשה של עם ישראל מול המלך. זה לא היום לעמוד עם גאווה או להשוויץ ביכולות. המטרה היחידה שעומדת מול עיניי היא להיות פה לציבור ולחבר אותם למילים, כי המילים הן אלו שפועלות."
כשנשאל על המושג "גילו ברעדה", מדגיש מרדכי כי לא מדובר בפחד משתק, אלא בחרדת רוממות: "זו לא רעדה של פחד , זו רעדה של התעלות, של התחברות למשהו ענק. ברגע הזה כביכול אין 'אני' – כולנו מתחברים יחד."
"התפילה לא תלויה במצבך אתמול": מהאימון האישי אל עמוד התפילה
כמי שעוסק לאורך השנה כמנטור להעצמה עצמית ומלווה אנשים בחיבור לכוחות הפנימיים שלהם, מרדכי מזהה קו ישר בין הקשיים שהאדם חווה ביומיום לבין המחסומים שלו בתפילה. אנשים רבים מרגישים מנותקים או לא ראויים, ומגיעים לימים הנוראים בתחושה שהתפילה "אינה בשבילם".
בתשובה לכך, מציג מרדכי יסוד מחשבתי עמוק:
תפילת הכהן הגדול ביום כיפור: הכהן מתפלל בקודש הקודשים שלא תתקבל תפילת עוברי דרכים (המבקשים שלא ירד גשם מטעמי נוחות אישית). לכאורה, תפילת עובר הדרך היא אנוכית ומנוגדת לצורכי הכלל, ובכל זאת הכהן הגדול צריך להתפלל במיוחד כדי לבטל אותה – מכאן שלעצם העמידה מול ה' והבקשה יש כוח אדיר, ללא קשר למצבו של המבקש.
זעקתו של רבי יצחק אזרחי זצ"ל: מרדכי משחזר שיחה עם ראש ישיבת מיר, שזעק בפניו על תפילת משה רבנו "אל תפן אל מנחתם" בעדת קורח. גם מול דרגות קשות של כפירה, משה רבנו חשש מכוח תפילתו של קורח.
"מכאן רואים שהתפילה אינה תלויה במצב שבו היית אתמול," מסכם מרדכי. "היום זו בריאה חדשה. אין זה משנה מה עשית עד כה – הימים האלה הם הזמן לבוא, לומר את המילים ולהתחבר לתכלית הבריאה."
רטט דק ב"הנני העני ממעש" והגמישות בנוסח
במהלך הראיון הדגים מרדכי בקולו קטעים מנוסח התפילה, והסביר את התהליך הדרמטי שעובר שליח הציבור מרגע תחילת התפילה:
שליח הציבור מתחיל מתוך שקט מוחלט בטקסט של "הנני העני ממעש". זהו הרגע שבו הוא מתוודה על פחיתותו וחש כי יש בקהל אנשים צדיקים ממנו, אך מקווה שזכות הציבור תעמוד לו.
"בתחילת התפילה תמיד יש רעד. החזן מתחיל והוא קצת רועד – וזה בדיוק המקום לרעוד. מותר לך לרעוד שם. משם, לאט לאט, התפילה נפתחת. אתה עובר מתיאור הפחד האישי אל הדיבור על הכלל, והטון עולה באופן טבעי עם הרגש."
כשנשאל על מקורות הנוסח שלו, ציין מרדכי כי בסיס למידתו מגיע מנוסח פונוביז' וחברון. עם זאת, הוא מדגיש את חשיבות הגמישות: "אני מחייב את עצמי לשחק ולשנות במידת הצורך. אם המטרה היא שהציבור יתחבר, אסור להיות כבול לנוסח קשיח רק לשם הנוסח. שליח ציבור צריך לחוש את הקהל."
'ונתנה תוקף': בין פחד משתק למלכות ועוצמה
אחד הנושאים המרכזיים בשיחה היה השינוי הבין-דורי ביחס לתפילה. מרדכי מציין כי כיום, גם בעולם הליטאי וגם בעולם החסידי, הציבור מחפש פחות הפחדה ויותר דבקאית (דביקות) וחיבור פנימי.
תפיסה זו משתקפת היטב באופן שבו הוא ניגש לפיוט "ונתנה תוקף":
מבט של פחד: התמקדות בחרדה מיום הדין ("מי יחיה ומי ימות").מבט של עוצמה ומלכות: התבוננות בתוקף היום, ביטול היש בפני הבורא והמלכת ה' על הבריאה.
מרדכי מסביר כי השיא של הפיוט אינו נגמר בתיאור שבירותו של האדם ("כחרס הנשבר, כחציר יבש"), אלא דווקא בהמשכו: "כי כשמך כן תהילתך – קשה לכעוס ונוח לרצות".
"הקב"ה אינו מחפש את מות המת, אלא שישוב מדרכו," מסכם מרדכי את מהות התפילה. "הוא מכיר את היצר שלנו כי הוא זה שיצר אותו, והוא נמצא איתנו גם במקומות הנמוכים ביותר כדי למשות אותנו משם. התפקיד שלי כחזן הוא להביא את האמונה הזו אל הציבור – להרגיע, לחבר ולהזכיר לכולם שאבינו שבשמיים מחכה לתפילה שלנו."
0 תגובות