בבית הכנסת, כשהשופר נשמע והמילים העתיקות של תפילות ראש השנה ויום כיפור ממלאות את האוויר, יש כוח שחורג מעבר לטקסט – המנגינה. יהודה גלילי, מלחין ומבצע מוכשר שמביא לחיים את נוסחי התפילה של חברון וירושלים, לוקח אותנו למסע מוזיקלי מרתק בראיון עמוק ומרגש. כמי שחי את המוזיקה היהודית לא כמקצוע בלבד, אלא כשליחות של נשמה, הוא חושף כיצד המנגינות של הימים הנוראים לא רק מלוות את התפילה – הן מזעזעות את המערכת, מחברות את הלב לקדוש ברוך הוא ומעניקות משמעות חדשה למילים עתיקות.
המוזיקה כשער לנשמה
"לא הזמנתם חזן, הזמנתם מלחין", פותח גלילי בחיוך, כשהוא מתיישב לשיחה עם משה מנס על תפקיד המוזיקה בתפילות הימים הנוראים. "במוזיקה יהודית יש משהו שונה – יש בה נשמה, רגש, תפילה. היא מלווה אותנו כל השנה, בשמחות ובצער, אבל בראש השנה וביום כיפור היא תופסת מקום מרכזי". הוא מסביר כי התפילות הארוכות של הימים הנוראים, שיכולות להימשך שעות, היו יכולות להצטמצם לשעה וחצי בלי המנגינות – אבל אז הן היו מאבדות את הדרמה, את העוצמה. "המנגינה היא לא רק תוספת", הוא אומר, "היא מוסיפה משמעות למילים, כמו עבודת הלויים בבית המקדש, שידעו לכוון כל מנגינה לשורש שלה".
גלילי, שגדל על ברכי התפילות בבית הכנסת, משתף בזיכרון ילדות שמגלם את כוחה של המוזיקה: "כילד, כשאבא שלי לקח אותי לבית הכנסת והקהל התחיל לשיר 'איי ייא ייייייא יייאאאא', המנגינה הפותחת של ראש השנה, הרגשתי שמשהו משתנה. אתה יודע שהשנה מתחילה, שאתה כבר לא בט"ו בשבט – אתה בראש השנה. המנגינה הזו מזעזעת את המערכת, נוגעת בנפש, במיוחד לאנשים מוזיקליים כמונו שמחוברים לרגש".
- בין פוניבז' לחברון; החזן יחיאל לכטיגר בריאיון
- בין מינכן לת"א: מסעו המוזיקלי של החזן הישראלי בגרמניה
- נוסח עדות המזרח, ירושלמי ומרוקאי | 'עבודה שבלב' עם הפייטן משה דוויק
המנגינה כמסר: ממלכויות לשופרות
כמלחין, גלילי רואה כיצד המנגינה משתלבת בתפילה. הוא מסביר כיצד המנגינות של הימים הנוראים משתנות בהתאם למסר של התפילה: "במלכויות, כשאנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא, המנגינה היא מז'ורית, מלאת הדר ומלכות, כמו תרועת פתיחה לשנה החדשה. היא לא שמחה מדי – יש בה גילו ברעדה – אבל היא מעבירה את תחושת ההכתרה". לעומת זאת, בזיכרונות, המנגינה הופכת דרמטית יותר, עם כלים עמוקים כמו קרן יער או כינורות שמעוררים את תחושת הדין והפחד. "כשאנחנו שרים 'אתה זוכר', אנחנו מדברים על חרב, על שלום, על דין – והמוזיקה צריכה לשקף את העומק הזה".
בשופרות, לעומת זאת, המנגינה הופכת לתרועה עוצמתית. "זה כמו צבא שמודיע על משהו גדול", אומר גלילי. "אני מדמיין תזמורת ענקית, עם כלי נשיפה כמו חצוצרות, שמעבירים את הקולות של השופר. זו דרמה ששואגת, שמזכירה לנו את העוצמה של הרגע". הוא נזכר בחוויה מישיבה, כששרו את הפיוט "ויאתיו כולם" בנוסח חברון, תחת הדרכתו של רבי דוד זקס: "הציבור שר בצורה כל כך חזקה, כאילו התופים נשמעים מאחוריך. זו דינמיקה שבונה את התפילה לאט לאט, עד לקדיש הגדול של סוף התפילה, שמרגיש כמו ניצחון".
בשנים האחרונות, מנגינות חדשות חודרות לבתי הכנסת, כמו "אוחילה לקל" של רבי הלל פלאי. גלילי מתייחס לתופעה הזו ביראה: "במוזיקה יהודית אין שיקולים מסחריים. זה לא עניין של 'זה קליט, אז זה ייכנס'. מה שנכנס הוא מה שמגיע ממקום אמיתי". הוא מאמין שרבי הלל פלאי לא חשב על גימיקים כשהלחין את המנגינה, הוא פשוט הרגיש את המילים. "המנגינה הזו כל כך אמיתית, שכל כך הרבה אנשים התחברו אליה. זה כמו פסקה תורנית או פירוש, היא נכנסה לבתי הכנסת כי היא נוגעת בנפש".
"המנגינות של הימים הנוראים הן לא סתם עטיפה – הן האמצעי להגיע למטרה: המלכת הקדוש ברוך הוא וקבלת התפילות".
הוא מבקש שנזכה לשמוע בשורות טובות, שהתפילות שלנו יתחברו עם הניגונים הנכונים, ושהמוזיקה תמשיך להיות הגשר שמוביל אותנו אל הקדושה.
0 תגובות