"מרן לא גדל בחממה": בכל בית פשוט יכול לצמוח מרן הבא
הילד ישב ליד שולחן קטן בחנות המכולת של אביו, ספר פתוח לפניו. קופה לא הייתה שם. ילדי השכונה ידעו לנצל את המשמרת שלו. "מרן היה יושב ולומד, ורק כשהיו באים ואומרים לו: אפשר לשלם? הוא היה מתעורר", מספר נכדו. "אם היו אנשים נכנסים ויוצאים, הוא לא היה שם לב".
את הסיפור הזה, ועוד סיפורים מתוך הבית, משחזר הגאון רבי עובדיה יוסף טולדנו, נכדו של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, ב'אולפן כיכר' בשיחה עם המגיש יוסי עבדו, לכבוד יום ההילולא.
הרב טולדנו, ראש כולל דיינות ורב קהילות "יביע אומר" בירושלים וחתנו של הגאון רבי בן ציון מוצפי, חוזר אל מה שאמר מרן לראש הממשלה בשבעה על בנו, וחושף לראשונה דף ממחברת אישית של חותנו.
אבל הכל מתחיל באותה מכולת. יום אחד נכנס אליה ראש ישיבת "פורת יוסף", חכם עזרא עטיה זיע"א, ראה את הילד הלומד וביקש מאביו לשלוח אותו לישיבה. האב, חכם יעקב, סירב: הוא צריך את הבן לפרנסה. ראש הישיבה השיב: "אדוני, אני אשב במקומו במכולת, והוא ילך ללמוד תורה".
"מרן לא גדל בחממה", אומר הרב טולדנו. "בכל בית יכול להיות שגדל מרן הבא".
"השידורים שלי זה רק דרך הספרים האלה"
את סיפורי מצרים שמע מפי סבתו, הרבנית מרגלית ע"ה, במוצאי שבת אחד, כשהביא לה חוברת שהוציאו הנכדים לכבוד יובל 50 לנישואיה. היא ישבה במטבח בהר נוף עם ספר התהילים שלה, ופתאום אמרה: "אתה חושב שהעושר שיש לי היום היה לי תמיד? היינו עניים מרודים".
במצרים נאלץ מרן להתמודד עם ראש השוחטים, שנחשד שמכר בשר גמל במקום בשר כשר. כשעדים העידו ששחט ביום טוב, מרן התרה בו. השוחט זעם ושלח אנשים לפגוע בו. "השמועה אומרת שהוא אמר להם לשפוך שמן רותח על מרן". באותו יום איחר מרן לתפילה והתפלל במקום אחר, והתוקפים פגעו באדם אחר.
גם המשטרה החשאית המצרית פשטה על הבית, בחשד שמרן מרגל, וחיפשה מכשירי שידור לירושלים. מרן הצביע על ארון הספרים: "השידורים שלי זה רק דרך הספרים האלה". את מצרים עזב כשבית החולים היהודי סירב להפסיק להגיש לחולים נבלות וטרפות.
לא היה לנו יותר מכפית אחת, מזלג אחד וסכין אחד
"כשחזרנו לירושלים, לא היה לנו יותר מכפית אחת, מזלג אחד וסכין אחד", סיפרה הרבנית. "היו לנו כבר שלושה ארבעה ילדים, והיינו עושים תורנות".
אביה, הרב אברהם פטאל, ראה את המחסור והביא מעטפה: "מרגלית בתי, תקני עם זה סכו"ם בשביל הילדים". היא הניחה אותה בארון.
ימים ספורים אחר כך חזר מרן מהכולל בפנים נפולות. הוא סיים את "יביע אומר" חלק א', חכמי הכולל, ביניהם הגאון הרב צבי פסח פרנק, דחקו בו להדפיס, ולא היה לו כסף. הרבנית ניגשה לארון - היא לא קנתה סכו"ם. היא מימנה את הספר הראשון, ומכספיו יצא השני. בהספד עליה אמר מרן: "כל הספרים שהוצאתי, הוצאתי בזכותה".
"את חושבת שמשעמם לי?": מדוע מרן נכנס לפוליטיקה
לשאלה מדוע הקים מרן תנועה פוליטית, הרב טולדנו מודה: "שאלה שהייתי רוצה לברוח ממנה כמו מאש". והתשובה: "מרן לא היה דמות פוליטית".
הרקע היה ההפליה: הרב הספרדי קיבל משכורת זעומה ונחשב "ראש עדה" ולא רב ראשי. ויותר מכל כאב לו החינוך של הנוער הספרדי. אחרי יום בבית הדין היה נוסע בעצמו ודופק בדלתות כדי לרשום ילדים לתלמודי תורה.
לאחת מקרובות המשפחה, שנפגשה עם פוליטיקאים, אמר, בסיפור שלדבריו לא סופר עד היום: "את חושבת שמשעמם לי? אם אני היום כותב ספר, זה לדורי דורות". ולחתנו, שניסה לייעץ לו בעניין שעלה בתקשורת, אמר: "מספיק לי ביטול תורה של חצי שעה ביום שאני מדבר עם רבי אריה דרעי. אם גם אתה תדבר איתי, אני אצא עם הארץ".
מה היה אומר מרן על המאבק בבני הישיבות היום?
"הוא היה בוכה". הרב טולדנו עצמו היה בחדר כשראש הממשלה נתניהו בא לנחם את מרן בשבעה על בנו, רבי יעקב זצ"ח, ושמע אותו אומר: "הכאב שיש לי על בחורי הישיבות גדול יותר מהכאב שיש לי על פטירת בני".
"מה שעושים היום לבחורי הישיבות זה חילול השם גדול מאוד", הוא מוסיף. "שככה רודפים בחורי ישיבות במדינת ישראל, בארץ היהודים".
3 שעות שינה בשבת: המחברת הגנוזה של הגרב"צ מוצפי נחשפת
ואז מגיע הסקופ: צילום מתוך מחברת שנמצאה לאחרונה בין כתבי היד של הפוסק הגאון רבי בן ציון מוצפי. בכותרת, בכתב ידו: "שבת גן עדן בבית מרן שליט"א, תולדות, כסלו תשס"א".
הרב מוצפי ישב לשמאלו של מרן בסעודות, ישן בחדר הסמוך, ובמוצאי אותה שבת כתב שלוש עמודים. הרישום מדוייק עד כדי דקות.
ליל שבת: הסעודה מ-5:50 עד 7:30, לימוד בבית הכנסת עד 11, שינה של כשעה וחצי, וחזרה ללימוד עד תפילת הבוקר. ביום, אחרי הסעודה, שינה של כשעה ולימוד עד מנחה. במוצאי שבת, חצי שעה שינה, ערבית, ושיעור. בסך הכל: כשלוש שעות שינה בשבת כולה.
"תגיד לי, זה בן אדם?", הוא שואל. אחיו וגיסו, ששמרו על מרן בלילות, ישבו ערים ו"תפסו את העיניים חזק", כי מרן לא הלך לישון. התורה של מרן בליל שבת, היתה מעין עולם הבא, עונג של ממש, כי כשלא כתב, למד בקול ושר תוך כדי את מנגינות כמעט כל שירת הבקשות.
ליל הסדר עם מרן: "עוד דקה, עוד דקה"
ליל הסדר, כמה חודשים אחרי שיצא ספרו של הרב טולדנו, "קניין תורה". מרן חזר מבית הכנסת, הכריז שהנשים יאמרו הלל לפני הקידוש, ונכנס לחדרו. אחיו משך בשרוולו: "רוץ תראה מה סבא עושה".
מרן ישב בגלימה ובכובע, וקרא עמוד אחר עמוד ב"קניין תורה". כשאמרו לו שכולם מוכנים, השיב "עוד דקה, עוד דקה", והמשיך. "עמדתי כנטוע, לא יכולתי לזוז".
אחרי הקידוש בירך את נכדו "יגדיל תורה ויאדיר" והעניק לו את הצ'פחות המפורסמות. "עד עכשיו הן כואבות לי".
ולפוליטיקאים? "לפי הגודל שצריך לנער אותו, לפי זה הייתה כמות הצ'פחה".
המכתב מתחת לספר
ויש זיכרון מהחודשים האחרונים. מרן נפל בתחילת חודש אב וסבל מכאבי גב עזים. הרב טולדנו הוזמן לתפילת ערבית במניין מצומצם, ומצא את סבו על כיסא מיוחד עם מזרן. "תפילת הלחש הייתה כמעט תפילת יום כיפור. כל שנייה שמענו: איי, איי, איי".
אחרי התפילה קרא לו מרן, והוציא מתחת לספר שלפניו מכתב של אישה מהצפון, שכבר 11-12 שנים מבקשת עזרה במקרה כואב של עיגון וממזרות. "אם תוכל אתה לעזור לה, תעשה כל מה שאתה יכול".
הוא פנה לגאון הרב אשר וייס, שאצלו הוא יושב בבית הדין. בבית הדין גבו עדויות והגיעו למסקנות הלכתיות. מרן קרא והסכים, אבל ידו לא הצליחה לכתוב. שוב ושוב חזר אליו, עד ערב ראש חודש אלול, כחודשיים לפני הפטירה. אז, בשארית כוחותיו, חתם מרן.
"ואז הוא אומר לי: הרגע! עכשיו אתה הולך להתקשר למסכנה הזאת להודיע לה שיש פסק".
כשחזרה אליו האישה, סיפרה שהיא עומדת בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, מתחננת לישועה. "אמרתי לה: הנה הישועה הגיעה".
ביום הבחירות מרן התעסק עם הסעת אנשים לקלפי
ביום בחירות אחד ביקש מרן מנכדו, אז אברך צעיר, להסיע קשישים לקלפי. בשלוש דקות לעשר, רגע לפני סגירת הקלפיות, יצאה מביתה אישה כבת 90, בקושי זזה. "מהבוקר אני מחכה", אמרה לו. התברר כי בתה ניסתה לשכנע אותה לוותר, אך היא בשלה, כל היום ממתינה ליציאה - "אני הבטחתי לרב עובדיה", התעקשה.
למחרת סיפר זאת לסבו. התשובה לא עסקה בו עצמו: "כמה עם ישראל אוהבים את הקדוש ברוך הוא".
יהי רצון שזכותו תעמוד לנו.