למעלה מ-30 שנה נכנס הגאון רבי גדעון בן משה לחדרו של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, כמעט בכל יום. ובכל פעם, הגוף רעד.
"היו שואלים אותי: למה אתה רועד? אתה כבר כל כך קרוב לרב", מספר הרב במשדר ב'אולפן כיכר' לכבוד הילולת מרן, בשיחה עם המגיש יוסי עבדו. "אמרתי להם: אם היו נותנים לכם לעמוד היום ליד החיד"א, הייתם רועדים? אמרו: ודאי, היינו מתעלפים. אמרתי: אתם פשוט לא מבינים מי זה מרן הרב עובדיה".
הרב גדעון בן משה, פוסק הלכה בכיר, ראש בית הוראה וכולל "יורו משפטיך" ואב בית הדין לממונות בירושלים, מסכם את 30 השנים במשפט אחד: "כל יום היינו מבינים מחדש כמה הרב עובדיה גדול יותר ממה שידענו אתמול".
עקף את המחשבים במוח אחד: המכתבים הסודיים מבתי הדין בעולם
"אין בית כנסת שאין בו ספרים של מרן", מציין עבדו. הרב בן משה מזכיר שמרן כתב אותם בלי אוצר החכמה ובלי מאגרי מחשב. "הוא עקף את כל התוכנות בעוצמה האישית שלו. זו מתנה משמיים, אבל הוא גם לא ביטל רגע. כל פעם שהיה צריך להפסיק מהלימוד, שקל אם זה שווה כנגד הביטול תורה".
הרב מציין כי גם גדולי הדור האשכנזים, הוא מעיד, ידעו לאן לפנות בשאלות של עגונות, ממזרות ופיקוח נפש. הוא ראה בעיניו מכתבים מבתי הדין החשובים בעולם, שדייניהם לא הצליחו להכריע.
הצעקות במסדרון, הבכי על השטיח – והמהפך המטלטל בתוך 5 דקות
ויש רגע אחד בלשכה שהרב זוכר בפרטי פרטים. בימי שישי קיבל מרן קהל, תחילה ברחוב חזקיהו המלך ואחר כך ב"יחווה דעת" בהר נוף, והתור נמשך לעתים חודשיים. יום שישי אחד פרצה פנימה אישה מחיפה ודרשה להיכנס מיד. המזכיר סירב, והיא התחילה לצעוק.
מרן שמע ושאל מה קרה. "מסכנה, באה מרחוק. תגיד לה שתירגע, אני אקבל אותה גם אחרי הזמן".
הרב בן משה היה בחדר כשנכנסה. כיסא לא היה שם, כי כולם עמדו, קיבלו ברכה ויצאו. מרן, בלי להרים עיניים, אמר לה: "תשבי, בתי". היא חיפשה היכן לשבת, ובסוף ירדה על ברכיה ופרצה בבכי. מרן בירך אותה כמה דקות: בהצלחה, ברפואה, בזיווג, "כל משאלות ליבך לטובה" והיא לא מדברת ורק בוכה.
היא יצאה וחיפשה את המזכיר: "אחרי הברכה שהרב בירך אותי, אני מקבלת על עצמי לחזור בתשובה שלמה. אני אשמור שבת, אשמור כשרות, אלבש צנוע".
"הוא לא אמר לה תחזרי בתשובה. הוא בסך הכל בירך אותה מעומק הלב", אומר הרב בן משה. "לארגוני הקירוב זה לוקח שנה, שנתיים. לרב זה לקח כמה דקות".
"אני מפחד מהרב עובדיה": למה פורק מדיח כלים בבית מרן?
את אותה יסודיות הביא מרן גם להלכה. לפני שפסק בעניין טכני, התעקש להבין אותו עד הסוף. "חכם גדעון, תעשה לי טובה, תברר לי טוב איך מכונות הגילוח עובדות היום", משחזר הרב את אחת הפניות. הרב בן משה פירט כיצד פועלים הסכין והרשת, ומרן כתב תשובה ארוכה ב"יביע אומר" חלק ט', ובה הזהיר לא ללחוץ חזק בגילוח, משום "ולא תשחית את פאת זקנך".
עם מדיח הכלים זה היה מסובך יותר. מרן שאל מתי נכנסים המים החמים, מתי הסבון, אם הטעם נפגם. "כשהרב ביקש משהו, היינו חיילים נאמנים", אומר הרב בן משה. אבל שלושה טכנאים ידועים נבהלו כששמעו למי מיועדות התשובות: "לרב עובדיה? לא, לא. אני מפחד".
הפתרון הגיע בשיעור בגן יבנה. "אם יש פה מישהו שמבין במדיחי כלים, תעזרו לי". קם אחד המשתתפים: "כבוד הרב, אבא שלי עבד עם מדיחים. אני נולדתי בתוך מדיח כלים". הוא פירק מדיח מכל חיבוריו, והשניים הביאו אותו לביתו של מרן והראו לו שלב אחר שלב.
"אין שמחה כהתרת הספקות", אמר מרן, "תנוח דעתך שהנחת את דעתי, עכשיו אני יכול לכתוב". התשובה נכתבה ב"יביע אומר" חלק י'.
ומהיקף הידיעות העצום, מסביר הרב בן משה, נבע גם כוח ההיתר המפורסם: "כשאדם יודע הרבה, יש לו את המקורות לדעת על מה להסתמך כדי להתיר. כשיודעים פחות, זה יותר קשה".
כתר של זהב על ראשם של בני התורה הספרדים
מרן חולל מהפך בכשרות הספרדית: בשר חלק כשיטת הבית יוסף, והקפדה על בישול עכו"ם, שבו ועדי הכשרות האשכנזיים מקלים לקהילתם, ולדעת הבית יוסף הוא חמור יותר. "הוא שם כתר של זהב על ראשם של בני התורה הספרדים".
וכששינה מפסקי הבן איש חי, שעליהם גדלו הקהילות הספרדיות, הוא הורה כפשט השולחן ערוך ולפי מנהג ירושלים. "זה הצטייר כאילו הוא חולק על הבן איש חי. זה לא נכון".
בהקדמה ל"הליכות עולם", שמונה כרכים על דברי הבן איש חי, מספר מרן על חלום שבו ביקש ממנו הבן איש חי לחבר את הספר. "הרב עובדיה הוא לא איש חלומות", אומר הרב בן משה. "אם הוא חיבר ספר, זה אומר שהוא מעריך".
את ההערכה הזאת שמע הרב בן משה מקרוב. בליל שבת, בדרך הביתה מ"יחווה דעת", נהג מרן לבקש: "חכם גדעון, תעמוד לידי", כדי שהשואלים לא יעכבו אותו.
באחד הלילות נעמד מולם אברך שלמד להוראה, ושאל איזה שו"ת כדאי לו ללמוד כדי להיות פוסק. הוא ציפה לשמוע "יביע אומר". מרן שאל: "רב פעלים כבר למדת?", האברך השיב שלא. "שוטה שבעולם, אם לא תלמד רב פעלים של הבן איש חיי, לעולם לא תהיה פוסק".
הריצה והחיבוק בין מרן הרב עובדיה לחכם בן ציון אבא שאול
את היחס הזה לגדולי תורה ראה הרב בן משה גם מול רבו, הגאון רבי בן ציון אבא שאול, שאצלו למד את עיקר תורתו ב"פורת יוסף" ושאת "אור לציון" חלק א' ערך מפיו. השניים נחלקו לא אחת בהלכה, "אבל הקשר ביניהם היה ידידות עמוקה מאוד".
בעצרת זיכרון בישיבה ישבו כל הרבנים במזרח, בהם הרב אבא שאול, הרב צדקה והרב יוסף עדס, וחיכו למרן, אז הראשון לציון. ברגע שמרן נכנס, קם הרב אבא שאול ורץ לקראתו. מרן ראה ורץ גם הוא. "הם נפגשו באמצע האולם, הרב עובדיה מרים את הידיים עם השרוולים הגדולים, הרב בן ציון מרים את הידיים כנגדו, והם מתחבקים כמו שני מלאכי השרת". הרב אבא שאול הושיב את מרן בראש כל הרבנים.
ומפי בני מרן שמע עוד: כשאחד הילדים נפצע, הרב אבא שאול הוא שלקח אותו לבית החולים, כדי שמרן לא יפסיק מלימודו. "הוא הבין שהתורה של הרב עובדיה זה משהו אחר".
כששרים חיכו בחוץ ומרן לא הרים את המבט
בעניין דחוף תיאם הרב בן משה עם הרבנית פגישה בארבע בדיוק. הוא נכנס בזמן ומצא את מרן כותב, קם אל הספרייה, פותח ספר, חוזר לכתוב. רבע שעה עברה, עד שנכנסה הרבנית: "חכם עובדיה, הוא מחכה פה כבר רבע שעה".
מרן הרים את ראשו. "חכם גדעון, אתה פה? לא ראיתי אותך".
"יש כאלה שמסתכלים ולא רואים", אומר הרב בן משה. "הרב באמת לא ראה".
שנים ישב לצדו במזרח "יחווה דעת", וכשהדלת נפתחה, כולם הסתכלו מי נכנס. מרן מעולם לא הרים עיניים. וכשפוליטיקאים המתינו לו בחוץ שעות, הוא מוסיף, זו לא הייתה הצגה.
איך מרן היה פועל מול הרדיפה נגד לומדי התורה?
מה היה אומר מרן על בחורי הישיבות הנעצרים היום? "זה היה מדיר שינה מעיניו. הוא היה בוכה על זה בתפילות. בני התורה היו ציפור נפשו". אבל הדרך, לדבריו, אינה במאבק: "לנו אין את הכלים להילחם. מי שעמל בתורה, התורה עמלה בשבילו, והיא תילחם את המלחמה הזאת".
לבחורים הוא מציע קבלה אחת לכבוד מרן: לנצל את הזמנים שמחוץ לישיבה, בלילות ובשבתות, ולקבוע מכסות של ש"ס משניות, רמב"ם וש"ס בבקיאות. "ונקווה שהפירות יהיו דומים לשורשים".
ראיתי את מרן הרב עובדיה חיוור כמו לימון בטיפול נמרץ
כשנפטר מרן, הרב בן משה לא בכה. לא מיד. "לקח לי כמה שעות. לא האמנתי. אמרתי: הדור לא יכול להיות בלי הרב עובדיה. כנראה זו טעות".
אבל הרגע שהוא חוזר אליו קרה עוד קודם. אחרי התקף הלב הראשון, שממנו החלים לבסוף, אושפז מרן בטיפול נמרץ בהדסה עין כרם, ואיש לא הורשה להיכנס. הרב בן משה הגיע לבית החולים מסיבה אחרת, לברך ילדה במחלקה האונקולוגית ולנחם את הוריה. עוזרו הציע לנסות להיכנס גם למרן: "חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. בוא ננסה".
האחות אמרה שזה בלתי אפשרי, אבל שאלה את בנו של מרן, הרב משה. היא חזרה: "הרב שמע את השם שלך. הרב אמר שתיכנס".
"הרב היה חיוור כמו לימון", הוא נזכר. הוא נשק את ידיו ואת רגליו ובירך ברפואה שלמה. ומרן ביקש: "חכם גדעון, תעשה טובה, תבקש מהציבור שיתפללו עליי. אני צריך תפילות".
"אמרתי לו: הרב, כל העולם מתפלל על הרב. כל הישיבות, כל הכוללים, כל בתי הכנסת".
מרן לא התווכח. הוא רק חזר על דבריו: "תבקש שיתפללו עליי".
יהי רצון שזכותו תעמוד לנו.