"עוד מעט הישראלים ניגשים לקלפי, אבל ברחוב החרדי מתנהלת מחלוקת שלמה על שאלה אחת: האם בכלל מותר להצביע?", כך פתח המנחה יוסי עבדו את המשדר המיוחד של 'כיכר השבת' לקראת הבחירות לכנסת ה-26. "החזון איש אמר: זה פיקוח נפש. הרבי מסאטמר אמר: אין איסור חמור מזה בכל התורה. הרב עובדיה הבטיח גן עדן למי שיצביע, והשנה בירושלים מחלקים 200 דולר למי שיישאר בבית ולא יצביע. אותו פתק. אצל רב אחד מצווה, אצל רב אחר עבירה".
מאחורי השאלה עומד פולמוס שהעסיק את החפץ חיים, הגאון מבריסק, החזון איש, האדמו"ר מסאטמר, רבי אהרן קוטלר, הסטייפלר ומרן הרב עובדיה יוסף.
חמישה רבנים, חמש גישות: הכירו את חברי הפאנל
הרב אביעד נייגר, ראש מכון "השבעתי אתכם"
הפוסק המפורסם ששמו נקשר ב'הציבור החרדי' מוציא הכחשה: "להד"ם"
העמדה: השתדל להציג את שיטת סאטמר ההצבעה כרוכה באיסור התחברות לרשעים ובהכרה בשלטון שהקמתו אסורה, ועוד הרבה איסורים.
הרב שלום אריאל, הציג את עמדת הפלג הירושלמי
העמדה: לא התנגדות עקרונית כמו סאטמר, אלא החרמת הבחירות כתגובה לגזירת הגיוס: הדרך שהגנה בעבר על עולם התורה כבר אינה מתאימה.
הרב נתנאל פיטוסי, רב שכונת שיפר בפתח תקווה
העמדה: הדגיש את החובה להישמע לגדולי התורה ולהגן על הציבור באמצעות נציגות.
הרב ראובן זכאים, ראש בית המדרש לרבנות ודיינות "זכרון יעקב" בירושלים
העמדה: הציג את משנת הרב עובדיה יוסף: אחריות לכלל ישראל, קירוב רחוקים, הגנה על מוסדות התורה וסיוע לשכבות החלשות.
הרב בנימין טבדי, ראש בית המדרש "לשמה" ורב קהילה ברעננה
העמדה: הציג את גישת הציונות הדתית - ההצבעה היא אחריות לכלל ישראל, לחיזוק התורה, לריבונות ולאחיזה בארץ.
מצווה, חובה או עבירה? המחלוקת שהתחילה עם המדינה
יוסי עבדו פתח בסיפור משנות החמישים: מטוס אחד מניו יורק לארץ ישראל, ובו רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, שנסע לעודד את היהודים להצביע, והאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שנסע לשכנע שההצבעה אסורה. במהלך הטיסה, כך מספרים, ישבו השניים ולמדו תורה יחד. בארץ פנה כל אחד לפעילותו, ואחרי הבחירות שבו ונפגשו.
בתורה ובתלמוד אין מצווה להכניס פתק לקלפי. המחלוקת היא על החלת עקרונות קיימים: חובת הצלת הציבור, איסור התחברות לרשעים, מצוות יישוב הארץ, סמכות גדולי התורה, אחריות הממנה למעשי הנבחר ומעמדה של ריבונות יהודית לפני הגאולה.
למעשה, הוויכוח נחלק לשלוש שאלות:
1. האם עצם ההשתתפות מותרת?
2. האם יש מצווה או חובה להצביע?
3. האם משבר הגיוס משנה את ההכרעה?
הקווים נמתחו כבר בבחירות לאסיפה המכוננת בכ"ד בטבת תש"ט (1949). אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל רצו ב"חזית הדתית המאוחדת" עם המזרחי והפועל המזרחי, זכו ב-16 מנדטים וישבו בשתי הממשלות הראשונות.
גורמים בעדה החרדית ובסאטמר נשארו מחוץ למהלך: עצם הפתק הוא הכרה אסורה במדינה. בעולם הליטאי התבססה ההשתתפות בהוראת רבנים מרכזיים, ובהם מרן החזון איש, מרן הגרא"מ שך ומרן רבי חיים קניבסקי זצ"ל. הרב שך עמד מאחורי הקמת דגל התורה בתשמ"ט. בשנים האחרונות נוספה גישה שלישית: החרמה כמחאה על גזירת הגיוס.
החזון איש חייב להצביע? אז מדוע הוא עצמו לא הלך לקלפי?
עבדו פתח בחזון איש, שלפי המסורת ראה בבחירות עניין של פיקוח נפש, וחובה להצביע. הרב נייגר פתח את "מעשה איש", חלק א', עמ' רל"ג: אדם שאל את החזון איש מדוע אינו הולך בעצמו להצביע. החזון איש השווה את השפעת ההצבעה למשחק כדורגל, והוסיף: "אבל אתה חייב ללכת!", מכאן התעוררה מחלוקת על הטעם להוראה ועל האפשרות להסיק מאי-הצבעתו האישית.
בהמשך הובאה הבחנה המיוחסת לחזון איש: כשההצבעה מועילה, יש בה רווח; כשהיא מזיקה, היא עלולה להיות עבירה. הרב נייגר הסיק מכך שהחזון איש בחן את ההצבעה לפי תוצאותיה, ולא הגדיר כמצווה עצמאית בכל מצב.
הרב זכאים חלק עליו: "עם כל הכבוד לספר, יש לנו את גדולי תלמידיו שחיים עד היום". הרב זכאים טען כי המסורת אצל תלמידיו ומקורביו הייתה הוראה להשתתף בבחירות.
ומה עם הסטייפלר, רבי יעקב ישראל קניבסקי? ב"קריינא דאיגרתא", חלק ב', איגרות קנ"ד וקנ"ו, הוא הדגיש את חשיבות ההצבעה ודחה את הטענה שעצם ההשתתפות היא הודאה בעבודה זרה.
הרב נייגר הפנה מנגד ל"חיי עולם", פרק ז', שבו הסטייפלר מזהיר מפני מצב שבו המפלגה הופכת לערך עליון והנאמנות המפלגתית גוברת על העקרונות. הוויכוח אינו רק מה אמר הסטייפלר, אלא האם הסתייגות ממפלגתיות משנה את הוראתו המעשית להצביע.
רבי אהרן קוטלר קרא להצביע. האם הוא התיר גם להיכנס לממשלה?
באמצע הדיון שלף הרב טבדי צילום מכתב בכתב ידו של רבי אהרן קוטלר. במכתב, שנכתב לקראת בחירות תש"ך, הוזכרו גדולי תורה שתמכו בפעולה למען רשימת אגודת ישראל, ובהם בעל ה"אבן האזל" והחזון איש. רבי אהרן העיד בו ששמע מפי הגאון מבריסק, "קודם נסיעתי לארץ הקודש", שבבחירות הקרובות ייעשה דבר ממשי לטובת הרשימה.
הרב נייגר השיב שלדבריו רבי אהרן תמך בהצבעה לרשימה שתישאר באופוזיציה, ולא התיר השתתפות בקואליציה; בהמשך, טען, גער במי שחרגו מכך.
הרב שלום אריאל חידד: "אצלם ההצבעה בבחירות שהייתה מצווה הייתה נגד המדינה, ואילו אצלכם בעד".
"מה בדיוק האיסור?"
עבדו ביקש להבין מה עומד מאחורי האיסור. מה בדיוק הופך את ההצבעה לאסורה: דין מפורש, התחברות לרשעים, או שיקול השקפתי?
הרב נייגר הבחין בין איסור התחברות לרשעים, התנגדות סאטמר לריבונות לפני הגאולה וחשש מתלות כלכלית בשלטון. תחילה נדונה השותפות; שאלת התקציבים עלתה בהמשך.
"אל תתחבר לרשע, אפילו לתורה": המקורות שמציב הרב נייגר מול הקלפי
הרב נייגר פתח בדברי הנביא ליהושפט מלך יהודה: "כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (דברי הימים ב', כ', ל"ז). המשנה באבות א', ז': "ואל תתחבר לרשע". אבות דרבי נתן פרק ט': "אל תתחבר לרשע, ואפילו לתורה".
הרמב"ם בהלכות דעות ו', א' פוסק שאדם נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר חבריו. רבנו יונה ב"שערי תשובה", שער ג', אות נ"א: "ואסור להתחבר אל הרשע בעסקי העולם", ואפילו לדבר מצווה.
הרב נייגר: "כשאנחנו מצביעים לכנסת, אנחנו בעצם שותפים עם רשעים לדבר עבירה".
והוסיף הרב אביעד נייגר כי חבר הכנסת הדתי מושפע מסביבתו יותר משהוא משפיע עליה. "כוח הפועל בנפעל". כלומר, עצם השהות במסגרת מעצבת את החבר בה.
הרב זכאים השיב במשל המיוחס לחזון איש: אדם המנהל משא ומתן עם שודד כדי להציל מידיו את מה שגזל ממנו אינו נעשה שותפו. כך הנציג החרדי בכנסת: לא נכנס כדי להזדהות עם השלטון, אלא כדי להגן על התורה, על החינוך ועל עולם הישיבות.
תשובה אחרת הציע הרב טבדי והזכיר את המשך מסכת אבות: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". יש הבדל בין קשר שנועד להידמות לאדם שאינו שומר תורה, לבין קשר שנועד לקרב אותו.
"מחני נא מספרך": איך מצדיקים שותפות עם מי שאינם שומרי תורה?
"מה עמדת הציונות הדתית של הרב קוק? איך הקימו את המדינה ופתאום אתה שותף עם רשעים?", הקשה עבדו.
הרב טבדי לא ביטל את המקורות האוסרים התחברות לרשעים אלא הבחין בין התחברות לאדם פרטי לבין פעולה למען כלל ישראל. כשמדובר בגורלו של העם, בהמשכיותו ובאחיזתו בארץ, אין זה קשר עם אנשים פרטיים. הוא הפנה לדברים בשם ר' צדוק הכהן מלובלין. "אתה שותף לכלל ישראל, ולא לרשעים הפרטיים".
להמחשה חזר הרב טבדי לחטא העגל. הקדוש ברוך הוא אמר למשה: "וְאַעֲשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות ל"ב, י'). משה לא הסכים להתנתק מהעם גם אחרי החטא, ואמר: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל"ב, ל"ב).
אם אסור להתחבר לרשעים, הקשה הרב טבדי, כיצד מסר משה את נפשו למען עם שחטא בעגל? תשובתו: לא מהזדהות עם החוטאים, אלא מאחריות לכלל ישראל. "אני מוכן למסור את נפשי עבור כלל ישראל, לא עבור הרשעים. עבור כלל ישראל".
הרב נייגר השיב כי בקשת משה על העם לא ביטלה את הענישה, והזכיר את הריגת כשלושת אלפים איש לאחר חטא העגל (שמות ל"ב, כ"ח).
הרב נייגר הוסיף כי גם מעשיו של אחזיהו הוצגו כפעולה למען הממלכה, ובכל זאת נמתחה ביקורת נבואית על ההתחברות אליו.
שני מכתבים של החפץ חיים: להצביע, אבל לא להתחבר לחופשיים?
המצדדים הזכירו את פעילות החפץ חיים למען בחירת נציגים שומרי תורה לסיים הפולני. ב"מכתבי הרב חפץ חיים", מכתב כ"ז: "והחובה מוטלת על כל אחד ואחד מישראל ללכת ולהצביע הוא ובני ביתו", לרשימה שיש בה "שליחים נאמנים בשליחותם להשתדל לטובת עמנו ולעמוד על משמרת הדת". גם רבי חיים עוזר גרודזנסקי ועוד מגדולי הדור עודדו אז להבטיח ייצוג לענייני הדת.
הרב נייגר הציג מכתב אחר: איגרת החפץ חיים מכ"ד באלול תר"צ לראשי אגודת ישראל בפולין (מכתב ק', עמ' רל"ג): "אין לנו לרדוף אחרי חיבור עם החפשים באיזה אופן שיהיה". אין לחשוש שמא יישארו שומרי התורה בודדים ומנוצחים, כתב, והזכיר: "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' מעשיך".
הרב נייגר הסיק מן המכתב שאין להתיר שותפות פוליטית עם פורקי עול, והבדיל בין הסיים הפולני לכנסת. לדבריו, בפולין הצביעו יהודים לפרלמנט של מדינה זרה; הכנסת היא בית המחוקקים של מדינה שעצם הקמתה שנויה במחלוקת.
"אם ההצבעה היא מלחמה בפורצי הגדר, זו מצווה": ההבחנה של הרב אריאל
הרב שלום אריאל הפנה לביאור הלכה, אורח חיים סימן א', דיבור המתחיל "ולא יתבייש", והבחין בין הצבעה לשם מאבק לבין הצבעה מטעמים אחרים. לדבריו, כשבעלי כוח ציבורי מתקנים תקנות שמרחיקות את הציבור מהתורה, על שומרי התורה להיאבק בהם. "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהילים קל"ט פס' כא' כב').
"אם ההצבעה לבחירות באה מתוך הפוזיציה הזאת, אז זו מצווה", אמר. אבל מיד סייג: אם ההשתתפות באה מתוך אינטרסים אחרים, גם רוחניים, אין לה אותו היתר.
המצדדים חלקו על החלוקה: בניית מקווה, פתיחת תלמוד תורה ומניעת פגיעה בבני הישיבות הם עצמם המאבק על עתיד התורה.
המהר"ם שיק והקונגרס בהונגריה: השתתפות כדי להציל, או היתר מחוסר ברירה?
האם מותר להשתתף במוסד שאינו שומר הלכה כדי להגן על הדת? הרב טבדי הביא תקדים מתלמידי החתם סופר: שו"ת מהר"ם שיק, אורח חיים סימן ש"ט, על הקונגרס היהודי בהונגריה בתרכ"ח-תרכ"ט, בעיצומו של המאבק על עצמאות הקהילות האורתודוקסיות. הקונגרס עסק בארגון חיי הקהילות היהודיות בהונגריה; הרב טבדי ביקש ללמוד ממנו על פעולה בתוך מסגרת שאינה שומרת הלכה.
לדברי הרב טבדי, המהר"ם שיק הדגיש את החובה לעמוד על המשמר ולהילחם למען שלומי אמוני ישראל, בתוך גוף שרובו לא שמר תורה ומצוות, ואף רפורמי. תקדים, לדעתו: משתתפים גם בגוף כזה כדי להציל את הדת.
הרב נייגר הציג פרשנות אחרת, והרחיב עליה בהשגה שהעביר למערכת אחרי השידור. הוא הדגיש את הביטוי "אנוס על פי הדיבור": ההשתתפות בקונגרס נבעה מאילוץ, לא מהיתר עקרוני לשותפות קבועה. הרב נייגר הוסיף כי בהמשך, לדבריו, הרב חיים סופר, בעל 'מחנה חיים', דרש לעזוב את המסגרת מפני שהגדיר אותה כבית מינות. מכאן הסביר את עמדת סאטמר כלפי בית המחוקקים הישראלי.
שיטת סאטמר בבחירות: האם עצם ההצבעה אסורה?
מאחורי איסור ההתחברות עומד יסוד נוסף: שלוש השבועות בכתובות קי"א, שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות, לצד השבועה שהושבעו האומות שלא לשעבד את ישראל יותר מדי.
האדמו"ר רבי יואל מסאטמר ב"ויואל משה", מאמר שלוש שבועות, ראה בהן יסוד הלכתי להתנגדות לריבונות יהודית לפני הגאולה, ומכאן להתנגדות להשתתפות במוסדות השלטון. לפי שיטה זו, הסביר הרב נייגר, האיסור אינו תלוי במעשי חברי הכנסת: עצם ההשתתפות בבחירתם היא הכרה במערכת שהקמתה אסורה. בחומר המקורות הוסיף הרב נייגר את המהר"ל ב"נצח ישראל", פרק כ"ד, ולדבריו זה בגדר של יהרג ואל יעבור. זהו האופן שבו הציג הרב נייגר את חומרת השיטה; בפאנל לא הוכרעה שאלת יישומה המעשי.
גם מי שסבור שאסור היה להקים את המדינה, האם אסור לו להשפיע על מה שקורה בה היום?
הרב זכאים הבחין בין המחלוקת ההיסטורית על ההקמה לבין המציאות שאחריה: "לא אנחנו עלינו בחומה. היה מי שעשה את העבודה, ואנחנו נמצאים במצב נתון". לדבריו, גם מי שאינו מזדהה עם דרך הקמת המדינה צריך להגן על זכויות הציבור במציאות הקיימת. זכאים הזכיר גם הסכמה בינלאומית, ובה את הצהרת בלפור.
הרב טבדי הוסיף: הצבעה במדינה קיימת אינה הקמתה (אפילו לשיטת הטוענים שהיה אסור להקים).
בשלב הזה נשמעה ע"י הרב אריאל הטענה החריפה: "הרבנים שהכירו במדינה גם 'דה יורה' וראו בה דבר חיובי, טעו". הרבנים האחרים דחו את ההכללה והזכירו את המחלוקות בין גדולי התורה עצמם. הרב טבדי הפנה לרב משה שטרנבוך ב"תשובות והנהגות" ח"ב סימן ק"מ המעיד שרוב גדולי ישראל היו בעד הקמת המדינה.
הרב נייגר דחה את הטיעון. לדבריו, התמיכה הייתה של רוב בקרב אגודת ישראל, לא של רוב חכמי ישראל. הוא טען שרבנים מאזורים אחרים, ובהם הונגריה, צפון אפריקה ובגדד, כלל לא השתתפו בהחלטה, והקשה כיצד אגודת ישראל יכולה להכריע בשאלה הנוגעת לכלל ישראל.
"אם היהודים לא יצביעו והערבים כן": מי ישמור על הריבונות בארץ ישראל?
"אם חלילה יהודים לא יצביעו וערבים יצביעו, אז אנחנו מפסידים את האחיזה המעשית שלנו בארץ ישראל", הזהיר הרב טבדי. הוא דיבר על תרחיש של הימנעות יהודית רחבה מהצבעה.
הוא הזכיר את השולחן ערוך, אורח חיים תקס"א, א', על קריעה בראיית ערי יהודה בחורבנן, ואת המשנה ברורה שם, ס"ק ב': גם כשיהודים יושבים בערים, שלטון זר מותיר אותן בגדר חורבן. מכאן טען הרב טבדי כי לריבונות יהודית יש משמעות תורנית, וההצבעה קשורה לשמירת האחיזה בארץ.
"אחיזת עיניים גמורה לחלוטין", אמר הרב אריאל. זהותו של עם ישראל אינה מכוח מדינה, אזרחות או סמלים, אלא מכוח התורה והברית עם בורא העולם. "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", ציטט את רב סעדיה גאון. ריבונות שאינה מחויבת לתורה אינה ריבונות תורנית רק משום שיהודים מחזיקים בה. ובשלב אחר, בהתייחסו לזהות הלאומית הציונית, אמר: "כל מי ששייך לעם הציוני הוא עם אחר".
הרב טבדי והרב זכאים דחו את ההבחנה: יהודי שאינו שומר מצוות לא יצא מכלל ישראל, והאחריות כלפיו לא פקעה. הרב נייגר: אין לנו דין ערבות עם פורקי עול תו"מ.
המדינה היא "מלכות של מינות"? העימות על החילונים ו"תינוקות שנשבו"
המחלוקת עברה כעת מהשאלה מי שולט במדינה לשאלה מי נחשב שותף בכלל ישראל.
הרב נייגר הביא את הרמב"ם על מינים ואפיקורסים, ואת סוטה מ"ט ע"ב על התקופה שבה "מלכות תהפך למינות"; בדפי המקורות הוסיף מהזוהר על הנהגת הערב רב. הרב אריאל הבחין בין יהודי שחוטא בתוך מסגרת האמונה לבין השקפה לאומית הכופרת בתורה, והפנה לדברי ר' אלחנן וסרמן בקובץ מאמרים מאמר 'אומר אני מעשי למלך'.
הרב טבדי והרב זכאים התנגדו. הרב טבדי הזכיר את דין "תינוקות שנשבו" ואת דברי החזון איש על מי שגדלו ללא חינוך תורני. תינוק שנשבה הוא כאן כינוי הלכתי למי שגדל בלי חינוך לתורה ולמצוות. והרב זכאים אמר שאין לנו כופרים היום: "הלא, אפילו ראשי השלטון והכנסת אינם כופרים. רובם הרי מצהירים שהם מאמינים ואף מקיימים מצוות מסוימות, הם פשוט בורים ועמי הארץ". וגם הכופרים המועטים שיש: "הם לא אפיקורסים, הם בורים, אין להם מושג במה ובמי הם כופרים!".
כשהוויכוח התחמם נשמעה האמירה של הרב טבדי כנגד הרב נייגר "יש לך עין רעה על כלל ישראל, חבל", ולצדה "אתה צדיק", בטון שהותיר באולפן שתיקה קצרה.
הרב זכאים: "אתה יודע כמה חילונים מתקרבים היום, כמה חילונים מעודדים את ילדיהם לחזור בתשובה?".
הרב טבדי הסתייע בדינים כדי לדון בהחלת הגדרות של מינים על יהודים בני זמננו. הרב אריאל השיב: אחריות לכל יהודי אינה יכולה להיות באמצעות שותפות באידיאולוגיה שלטונית שאינה מבוססת על התורה, ואילו הדין בריבית וממונות הוא משום 'יכין רשע וצדיק ילבש' שמא יהיה לו בן ראוי כמבואר בב"ק קי"ט ע"א ומובא בתוס' ע"ז כ"ו ע"ב. הרב טבדי טען, שזה בדיוק העניין של כלל ישראל - המבט לדורות, ולא על הפרט.
הרב עובדיה מול חכמי פורת יוסף: מדוע היו רבנים ספרדים שנמנעו מהצבעה?
גם בתוך העולם הספרדי התגלעה מחלוקת. הוזכרו רבי יעקב מוצפי, רבי יהודה צדקה, רבי בן ציון אבא שאול, רבי עזרא עטיה ורבי יוסף עדס, ומסורות שונות על יחסם לבחירות.
הרב פיטוסי טען כי גם בקרב חכמי הספרדים היו גישות שונות, וחכם שנמנע אישית מהצבעה לא בהכרח הורה לאחרים שהיא אסורה. ביחס לרבי עזרא עטיה יש עדויות על תמיכה בהצבעה לצד מסורות אחרות, ואין להציגו כאחד האוסרים.
הרב זכאים אמר כי הרב בן ציון אבא שאול, הגם שהוא עצמו לא הצביע, הורה בפירוש למי שכבר מצביע להצביע לש"ס, והוא אף חתם על מכתב בו נכתבו דברים ברוח זו. הוזכרה גם פעילותו לצד הרב עובדיה ורבי יהודה צדקה למען מוסדות החינוך הספרדיים. הרב זכאים תיאר את הפעילות הזו כדוגמה לכוח הפוליטי בהצלת ילדי ישראל.
גם הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא זיע"א, עמד במוקד ויכוח. הרב פיטוסי סיפר שבשנותיו הראשונות בארץ השתתף בבחירות ותמך ברשימות חרדיות, ובשנים מאוחרות הובאו עדויות שונות על יחסו לש"ס. מנגד הוזכר מכתב תמיכה שיוחס לו לטובת העדה החרדית הספרדית.
הרב פיטוסי, שפגש את נכדו של הבבא סאלי, סיכם: "כולם צודקים. היה הבבא סאלי של אז, והבבא סאלי של הסוף". כל מכתב, אמר, נבחן לפי זמנו ונסיבותיו.
הרב עובדיה הבטיח גן עדן למצביעי ש"ס. איך ההצבעה הפכה למצוה?
הרב פיטוסי והרב זכאים עמדו על ההבדל בין חלק מהעולם החרדי האשכנזי לבין תפיסתו של מרן הרב עובדיה ותלמידיו. שם, בחלקים ממנו, ראו בבחירות בעיקר הגנה על בני הישיבות, על מוסדות התורה ועל זכויות הקהילה. אצל הרב עובדיה התפיסה הייתה רחבה - להשתמש בכוח הפוליטי כדי להגיע ליהודים שאינם שומרי מצוות, להקים מקוואות, מוסדות חינוך תורני ובתי כנסת, לסייע למשפחות חלשות ולחזק את הזהות היהודית של כלל הציבור. ההבדל ניכר גם בממשלה: בעוד חלקים מהציבור האשכנזי הסתייגו מתפקידי שרים, ש"ס ישבה בממשלה ונטלה ונוטלת תפקידי שרים.
בעצרת בחירות בתשס"ו, 2006, הסביר הרב עובדיה שמי שמצביע לש"ס שולח נציגים שפועלים למען התורה, ולכן הוא שותף למצוותיהם. הוא סיפר על אדם שמגיע אחרי מאה ועשרים שנה לשמים ומגלה שנרשמו לזכותו מקוואות ובתי כנסת שמעולם לא בנה. כשתמה, נאמר לו: בזכות הפתק שלך נבחרו הנציגים שהקימו אותם.
הרב זכאים הזכיר כי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל השתמש בפסוק "אֹרוּ מֵרוֹז... כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים" (שופטים ה', כ"ג), כלפי מי שמתרשל ואינו משתתף בבחירות, ואינו מסייע לתנועת ש"ס להמשיך את פעילותה הרוחנית. באיגרות בשם הרב עובדיה לקראת בחירות 2006 הופיע לצד "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
כמו כן סיפר על נהג אוטובוס שאמר שלא יצביע כי המפלגות החרדיות לא דאגו לו. הרב זכאים ענה לו: "מי אמר שהם צריכים לדאוג רק לך?!", הפתק אינו לטובת הבוחר בלבד, אלא גם עבור אחינו הרחוקים.
מול שותפות במצוות ניצבה הקושיה: אם המצביע שותף למצוות של נציגיו, מדוע לא לעבירותיהם?
"הח"כ גנב את הקול": מי אחראי לעבירות של נבחר הציבור?
אדם הצביע לנציג דתי, והנציג תמך בחוק שמנוגד להלכה. הוויכוח נע בין שתי שאלות: מה מיוחס לבוחר מבחינה הלכתית, ומהי האחריות הציבורית שלו כשהנציג פועל בניגוד לרצונו. בדיון הובאו דברי ספר החינוך, מצווה תצ"ח: "ומשורש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים". האם מכאן שגם מי שמעניק לנציג כוח נושא באחריות למעשיו?
הרב נייגר הסכים שבחירת אדם לתפקיד ציבורי אינה פעולה ריקה מהלכה: המצביע מעניק כוח למערכת ולנבחרים, ואינו יכול להתנער מהאחריות.
הרב זכאים השיב מדיני שליחות: ישנו כלל מובהק - "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" (פירוש: שלחתי אותך לתקן ולא לקלקל). מי ששולח שליח לפעולה ראויה וחיובית, אינו מרשה לו לפעול נגד מטרת השליחות. לשיטתו, הבוחר שותף למעשים הטובים של נציגו, לא לסטייה מן השליחות. לשיטתו, המעשים הטובים הם הנזקפים לזכות הבוחר. "אם אדם עבריין והוא פושע וגנב את הקול שלי לעשות אחרת, אז הוא גנב - הוא לא שליח!". הרב נייגר: עצם ההצבעה מעניקה כוח למערכת המחוקקת, ומזה אי אפשר להתנער.
למי מצייתים כשגם גדולי התורה חלוקים?
הרב זכאים ביסס את החובה לשמוע לחכמי התורה על 'ספר החינוך' (מצווה תצ"ו) ועל הציווי "לא תסור": בכל דור יש ללכת בעקבות חכמי ישראל ולהכפיף את דעת המיעוט לרוב. לפיו חובה לציית להם גם אם נראה שהם טועים ("אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל").
הרב אריאל השיב כי גם לנמנעים יש הנהגה רבנית. הרב פיטוסי: אצל הרב עובדיה ההצבעה לא הייתה רק ציות, אלא שותפות במצוות.
מי באמת מנהל את הציבור החרדי: גדולי התורה או העסקנים?
הרב נייגר הזכיר את מכתבי רבי חיים עוזר גרודזינסקי לחזון איש ולרבנים נוספים נגד הקמת אגודת רבנים עולמית. באיגרת מתרצ"ז: "אין לנו בדור יתום כזה מי שיעמוד בראש, והדבר מסור לפקידים, ואי אפשר למסור בידם ענינים כללים הנוגעים לכל האומה". כך, טען, גם במפלגות: ככל שהמנגנון גדל, העסקנים מחליטים וסמכות גדולי התורה משמשת להצדקה.
הרב זכאים טען מנגד שהמפלגות פועלות במסגרת הנהגה רבנית, וכשלים אינם סיבה לבטל את ההשתתפות כולה.
הרב יצחק יוסף אסר להצביע למי שעולה להר הבית, אבל יש רבנים שמתירים
עבדו הזכיר את עמדת הראשון לציון, הגאון הרב יצחק יוסף, שאין לתמוך במועמד שמעודד עלייה להר הבית בניגוד לפסק גדולי הפוסקים. הרב תקף בשיעור את אחד השרים על עלייתו להר: "איך אפשר לתת כוח לאדם כזה? הרי זה איסור כרת".
הרב טבדי הסתייג מהקביעה הגורפת. יש רבנים שמתירים עליה לחלקים מסוימים בהר אחרי הכנות הלכתיות. הוא עצמו אינו עולה ומכיר בחומרת האזהרות, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש מחלוקת בין פוסקים. "וכי בגלל שיש אוסרים לאכול פפושדו בפסח מחשש כרת, יהיה אסור להצביע למי שאוכל פפושדו?!", הוא טען.
הרב טבדי טען כי כאשר יש מחלוקת פוסקים, אין לקבוע שכל מי שסומך על המתירים עובר עבירה. ואז הגיעה אמירה מפתיעה מצד הרב זכאים: "אני דווקא מוצא את עצמי קצת מסכים עם הרב נייגר, כמעט לראשונה".
ההסכמה החלקית של הרב זכאים נגעה לחשש מהתגרות באומות ולכבוד הפוסקים האוסרים. הרב נייגר קשר את העלייה להר לשלוש השבועות, והביא לחיזוק דבריו תרגום חופשי לעברית לשיר השירים ח, ד:
‘יאמר מלך המשיח, משביע אני עליכם עמי בית ישראל, מה זה אתם מתגרים בעמי הארץ לצאת מן הגלות?! ומה זה אתם מורדים בחיילותיו של גוג ומגוג?'
הרב טבדי מציין שיש חשיבות לריבונות בהר, ולכן יש שעולים. עם זאת הוסיף, שעדיין אין הכרח להסכים לעלייה המונית שמביאה למכשולים. "הכי טוב היה לסגור את הר הבית בפני כולם, כמובן, כולל ערבים, שאף אחד לא יעלה וככה תישמר הריבונות היהודית בהר".
הרב זכאים הדגיש את משקל האוסרים ואת החשש ממכשול; הרב טבדי השיב שגם לשיטתו של המתיר יש כאן שיקול הלכתי, ולא רק לאומי.
להחרים בגלל הגיוס - או להצביע דווקא בגללו?
הרב אריאל טען שעשרות שנים ניהל הציבור החרדי את מאבקו דרך נציגיו בכנסת, מתוך הנחה שאפשר להגיע להסדרים. הדרישה הטוטאלית לגיוס בני הישיבות מלמדת שההנחה כבר אינה תקפה. "התורה זה החיים בעצמם, זה לא רק החמצן".
הרב אריאל: החרמה המונית היא הדרך להבהיר לשלטון שהציבור החרדי אינו מקבל את מדיניותו, ורואה בה "גזר דין מוות". לדבריו, במצב זה אי אפשר להכיר במדינה אפילו 'דה פקטו'.
"אני מחרים את הבחירות. לא מצביע. זו ההפגנה הכי גדולה שיש", טען הרב שלום אריאל.
בהמשך טען הרב אריאל כי ההצבעה מעניקה לגיטימציה למדינה שלדבריו פוגעת בעצם קיומו של עולם הישיבות. ומדוע, הקשה, דווקא ביום הבחירות חשוב כל כך לרשויות שכל האזרחים יגיעו לקלפי, עד כדי הבטחה כי לא תהיה אכיפה נגד עריקים ביום זה?
"אנחנו הצבענו כל השנים, ואנחנו עם החזון איש והרב שך והסטייפלר", הזכירו לו.
הרב אריאל: כבר לפני כחמש עשרה שנה הבין הרב שמואל אויערבך זצ"ל שהמאבק הפרלמנטרי אינו מסוגל עוד להבטיח את עתיד הישיבות. "לפני 15 שנה הגדולים עצמם... עמדו וצפו את הנולד". לא ניתוק מהחזון איש ומהרב שך, אלא אותה דאגה באמצעים אחרים.
לא כל הפלג הירושלמי מחרים: במערכת הזו רצה גם רשימת "צבע שחור", חלק מהפלג בעד המהלך.
"אם נשב בחיבוק ידיים, קיבלנו רק את הפרומו"
הרב זכאים והרב פיטוסי טענו כי הכוח הפוליטי הוא שהשיג הסדרים לבני ישיבות, מוסדות חינוך, מקוואות ובתי כנסת. לא כל המאבקים הצליחו, אבל בלי נציגות יהיה גרוע בהרבה. הרב פיטוסי הדגיש במיוחד את אחריות הנציגות למשפחות חוזרות בתשובה ולילדים הזקוקים לחינוך תורני.
"אם אנחנו עכשיו נשב בחיבוק ידיים, קיבלנו רק את הפרומו למה שהולך להיות", אמר הרב ראובן זכאים.
האם אכזבה מהישגים של המפלגות החרדיות מצדיקה הימנעות מהצבעה? הרב זכאים: "אני במסגרת מאוד ברורה של דעת תורה. הרב שלי אומר תצביע, אני מצביע. יש בג"ץ, לא מצליחים, יש כישלונות, ויש הרבה הצלחות. אם אני מרוצה או לא מרוצה, זה לא אמור לעניין אותי".
ומעבר לחובת הציות, הוסיף הרב זכאים גם שיקול מעשי: ככל שהמפלגות גדולות יותר, יגדל כוחן להציב תנאים בקואליציה.
הרב אריאל עמד על שלו: גם אם היו הישגים בנושאים אחרים, בנושא ליבת הקיום שלנו היו אפס הישגים, ולא בכדי. לדברי הרב אריאל, זו מטרת המדינה; הוא ייחס לר' חיים מבריסק את העמדה שהקמת המדינה היא רק היכי תימצי לעקירת התורה. האם ראוי להמשיך להעניק כוח ולגיטימציה לשלטון שפוגע הלכה למעשה בעצם קיומו של עולם הישיבות?
"אזהרה חמורה" מהרב עובדיה והרב כדורי: ומה בדבר מי שאינו לומד?
הרב נייגר הציג מכתב שכותרתו "אזהרה חמורה", המיוחס לגדולי תורה ובהם מרן הרב עובדיה יוסף ורבי יצחק כדורי, שגם מי שלא לומד בישיבות הק' אסור לו ללכת לצבא.
הרב נייגר טען כי נציגי ש"ס מציגים בנושא זה עמדה הפוכה מזו שייחס לרב עובדיה יוסף, וכי הם עושים שימוש בשמו בתעמולת בחירות, בעוד שלדבריו בפועל החלטות מתקבלות בידי הנבחרים והעסקנים.
האם גם צעיר חרדי שאינו לומד צריך להימנע מגיוס? הוזכרו דברים בשם הרב יצחק יוסף ושאלת המסגרות המותאמות. הרב פיטוסי הבחין בין העיקרון שאין לפגוע בלומדי תורה לבין המציאות בצבא, שבה יש קשיים הלכתיים ורוחניים גם למי שאינו לומד. הרב אריאל: הסכנה רחבה יותר, והמאבק אינו רק על תלמידי ישיבות מצטיינים.
"בעיות הזמן": האם הרב גרוזובסקי חזה את שינוי דרך המאבק?
הרב נייגר הביא את רבי רפאל ראובן גרוזובסקי ב"בעיות הזמן", עמ' 36-37: "בעיקר הדבר צדקו הנטורי קרתא".
רבי ראובן דן שם בדרך המאבק הנכונה, ומסביר שכשבית דין סבור שמשא ומתן עדיף, אין בכך התחברות אסורה, אך מזהיר שהמציאות עלולה להשתנות לרעה ולחייב מאבק חריף יותר. בחומר המקורות הובאו גם דבריו: "ואין בזה לא התחברות ולא הסכמה ולא סיוע ולא הכנעה אלא עמידה על נפשנו".
הרב נייגר למד מכאן שגם העולם הליטאי הכיר באפשרות שדרך המאבק תפסיק להתאים. המצדדים: המקור מבחין בין שותפות אסורה לבין הגנה על הציבור, ואין בו איסור להצביע.
החרמת בחירות לכולם? אפילו המתנגד לה משרטט גבול
הרב אריאל טען כי המפלגות החרדיות צריכות להכיר בקבוצת הקצה המסרבת לחלוטין לגיוס. לדבריו, מגוחך לטעון למאבק "מבפנים" תוך התנגדות מוחלטת למחרימים, שכן הלגיטימציה ההיסטורית להצבעה נשענה תמיד על הסכמה עקרונית עם יחסה של סאטמר למדינה ולגיוס.
מנגד, הזהיר שלא להפוך את ההחרמה לקריאה גורפת לכל הציבור: "מספיק לנו הרב נייגר אחד. אני לא צריך שאנשים שהצביעו עד היום יפסיקו, ויתנו פרס למי שמבקש את רעתנו הרוחנית".
הרב זכאים ציין כי לזעקות הקנאות ("געוואלד") יש ערך מאזן שמגן מפני התחברות יתר - כפי שהסביר הראי"ה קוק לנכדו של הרב זוננפלד, שמאבקו של סבו אפשר את הקירוב , אך הדגיש כי אין לגזור מכך הצדקה להחרמת הבחירות ולהפקרת הזירה הפוליטית בשעת מבחן קריטית.
הכסף מהמדינה מציל את הישיבות, או הופך אותן לתלויות בשלטון?
הרב נייגר הזהיר שהתקציבים הופכים את מוסדות התורה לתלויים בשלטון. על פי "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (דברים ט"ז, י"ט), מוסד שמקבל תקציב יידרש לתנאים שיפגעו בעצמאותו: "אתה רוצה עוד כסף? תצטרך להתנהג לפי איך שאני קובע לך".
הרב זכאים דחה את הטענה לקבלת "שוחד מהפריץ", והדגיש כי תקציבי המדינה הם זכות אזרחית המגיעה לציבור החרדי והמסורתי שמשלם מסים ומממן מוסדות תורה ודת. בנוסף הדף את החשש מהכתבה שלטונית, וטען כי דווקא המאבק הפוליטי הוכיח את עצמו ושמר על עצמאות החינוך ועולם הישיבות מפני כפיית גיוס ומפני כפיית לימודי ליבה.
משלמים מסים ונוסעים בכבישים. אז למה דווקא הפתק בקלפי אסור?
גם אנשי 'העדה החרדית' משלמים מסים, נוסעים בכבישי המדינה, מקבלים ביטוח לאומי וקונים תרופות בקופת חולים. אם כל אלה אינם הכרה בשלטון, מדוע דווקא הפתק הוא שותפות?
הרב נייגר והרב אריאל: לקבל שירותים אינו להזדהות; להצביע הוא מעשה רצוני שמעניק כוח.
הרב נייגר הביא את שבת ל"ג ע"ב, מחלוקת רבי יהודה ורשב"י על הרומאים: "כל מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמם". השלטון סולל כבישים, אבל זה אינו מחייב הכרה בערכיו.
הרב זכאים והרב פיטוסי: דווקא משום שהציבור החרדי חי במדינה ומממן אותה, עליו לדאוג שהמשאבים ישמשו גם אותו.
"לבג"ץ אתם פונים, אבל לכנסת אסור להצביע?"
עבדו הציג כתבה על חסידי סאטמר שעתרו לבתי המשפט בישראל, והציב את הסתירה: פונים לבית המשפט כדי להגן על זכויות, אבל מסרבים להצביע?
הרב נייגר: כי לבית משפט לא שולחים נציגים. הרב נייגר הבחין בין פנייה לבית משפט להצלת זכות, בכפוף להיתרים ההלכתיים, לבין בחירה רצונית של נציגים לגוף המחוקק.
המצדדים הקשו: אם מותר להיעזר במערכת כדי להציל זכויות, מדוע אסור לבחור נציג שיעשה זאת מתוך בית המחוקקים? הרב זכאים הוסיף שהכנסת ובג"ץ אינם גוף אחד, ושכוח פוליטי עשוי לסייע גם במאבק על מערכת המשפט. הרב אריאל: הניסיונות לשנות מבפנים כבר נכשלו, ואנו התרענו על כך מראש.
200 דולר תמורת אי-הצבעה? השאלה שהציתה את העימות
בחודש שעבר פורסם שעמותת "שקל הטהור", המזוהה עם סאטמר, מעניקה תמיכות לבני קהילות שנמנעות מהבחירות. בעתירה לוועדת הבחירות המרכזית נטען שהתמיכות, כ-200 דולר, קשורות להצהרה על אי-השתתפות.
יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, הוציא תחילה צו ארעי נגד מתן כסף או הבטחתו כדי להשפיע על בוחרים שלא להצביע. לפי דיווחים על ההחלטה, ב-1 באוקטובר קבע שהתחייבות להימנע מהצבעה תמורת כסף אינה תקפה משפטית. ההליך הסתיים לאחר שנמסר שהכספים כבר חולקו, והעניין הועבר למשטרה. לא נקבע שבוצעה עבירת שוחד בחירות.
עבדו שאל את הרב נייגר אם ראוי לתת כסף תמורת הימנעות מהצבעה. הרב נייגר הכחיש שמחלקים כסף על אי-הצבעה: "לא נכון, סיפורי סבתא". לדבריו, אם ההימנעות היא מצווה, למה צריך תמריץ כספי?
חמש תשובות, בוקר אחד: מי רץ לקלפי ומי נשאר בבית המדרש?
בסיום שאל עבדו את חמשת המשתתפים - מה תעשו אחרי שחרית ביום הבחירות?
הרב בנימין טבדי: ארוחת בוקר, ואחר כך הצבעה.
הרב ראובן זכאים: ישתדל להצביע לפני ארוחת הבוקר, שמא יימשך בסעודתו… ואם אפשר, עם ילדיו. הוא נוהג לומר לשם ייחוד, ומונה את המצוות שלשיטתו מתקיימות בהצבעה: ועשית ככל אשר יורוך, מבשרך אל תתעלם, ברוך אשר יקים את התורה הזאת ועוד. הצבעה היא קיום הוראת רבותינו ושותפות במצוות רבות.
הרב נתנאל פיטוסי: מצביע לפני ארוחת הבוקר, "זריזין מקדימין למצוות", וישתדל שגם אחרים יצביעו איתו.
הרב שלום אריאל: לא מצביע. אי-ההצבעה היא מצוות מחאה נגד המדינה.
הרב אביעד נייגר: יום חול רגיל של תורה, תפילה ומקווה. לקלפי לא ילך. אנשים שהפסיקו להצביע בעקבותיו, סיפר, תיארו "רוח טהרה" אחרי ההחלטה. אחד המשתתפים תהה בהומור אם רוח הטהרה קשורה למקווה שקדם לה.
וראוי להזכיר כאן את דברי הגאון רבי בן ציון אבא שאול ב"אור לציון - חכמה ומוסר" על המחלוקת הזו: "ואף אם נראה לו שחבירו לא עשה טוב בזה, שלא הצביע או הצביע, לא יכעס עליו אפילו בלבו".
כמו שני ענקי התורה במטוס, גם באולפן נותרו המשתתפים סביב אותו שולחן. וביום שלישי יהיו מי שימהרו לקלפי לפני ארוחת הבוקר, מי שילכו אחרי הסעודה, ומי שיישארו בבית המדרש. אותו פתק, אותה תורה, ודרכים שונות לחלוטין להבין את משמעותו.
צפו במשדר המלא: "הקלפי וההלכה" בראש הכתבה
קרדיטים >>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- הפקה: נריה סעדיה, יהודה גליקמן
- בימוי: שי ברקוביץ
- צילום: אבי לודמיר
- עריכה: דוד והבה
- עיצוב וניהול מחלקת המדיה: ידידיה כהן