כשאלעד צדיקוב מדבר, הוא מביא איתו לשולחן מטען שקשה למצוא בנוף החרדי הקלאסי. הוא גדל כילד חילוני בהרצליה, שירת כלוחם ומפקד צוות ביחידת העלית שייטת 13, צלל באוקיינוסים וניהל חברות אופנה בינלאומיות – עד שהחליט לעצור הכל, ולחזור בתשובה.
בפרק פודקאסט חדש ומרתק, צדיקוב – שכיהן כמשנה לראש עיריית הרצליה וכיום עומד בראש ארגון 'ביחד' (ארגון הגג של קהילות בעלי התשובה) – פותח את הכל. עם אותה נחישות של לוחם קומנדו, הוא מציב מראה, לעיתים לא מחמיאה, מול החברה הישראלית בכלל ומול המגזר החרדי בפרט.
"תחתית שרשרת המזון"
אחת הנקודות הכואבות ביותר בשיחה, שאיתה מזדהים אלפי משפחות של בעלי תשובה, היא תחושת השייכות – או ליתר דיוק, היעדרה – בתוך המגזר החרדי. צדיקוב לא חושש לגעת בעצב החשוף הזה.
"בעלי תשובה עברו תהליך עמוק עם עצמם", הוא פותח בכאב, "הם מבינים היום שהקב"ה לא שם אותם במקום הזה כדי להיות 'אסקופה הנדרסת' בתחתית שרשרת המזון החרדית".
הביטוי "שרשרת המזון" מהדהד בחדר. צדיקוב מתאר מציאות שבה בעלי תשובה, שמביאים איתם לעיתים יכולות מוכחות, השכלה וניסיון חיים עשיר, נתקלים בחומה בצורה של הממסד הוותיק. "זה משפט כואב, אני יודע", הוא מודה, "אבל בהרבה אספקטים זה כך. אתה רואה את זה בשידוכים, בקבלה למוסדות, וביחס הכללי".
הוא מספר על מפגש אישי עם עסקן חרדי בכיר, שהבהיר לו את מקומו בהיררכיה. "ראיתי את הגישה, את הזלזול", הוא משחזר. אבל דווקא משם צמחה ההחלטה שלו לפעול. לדבריו, בעלי התשובה מהווים כיום כ-25 אחוזים מהמגזר החרדי, ואם מכלילים את הדור השני (ילדיהם של החוזרים בתשובה), המספרים מתקרבים ל-44 אחוזים. "אנחנו לא מיעוט זניח, אנחנו כוח שצריך להוביל, לא להיגרר".
"דור היוטיוביזציה": חרדים בלי "שחור לבן"
צדיקוב מניח על השולחן ניתוח סוציולוגי מרתק של תופעת החזרה בתשובה בשנים האחרונות. אם בעבר המודל היה לעזוב את תל אביב, לעבור לבני ברק, להחליף את הג'ינס בחליפה ולהתנתק מהעבר – היום המציאות שונה לחלוטין.
"היום אנחנו רואים את 'דור היוטיוביזציה'", הוא מגדיר זאת בחיוך. "אנשים לא צריכים ללכת פיזית לישיבת 'נתיבות עולם'. יש להם את שיעורי התורה ביוטיוב, יש להם את קו ההלכה. הם נשארים לגור ברמת אביב או בהרצליה", הוא מסביר, אך מדגיש כי הם "עוברים חוויה מאוד רוחנית, מאוד מתקרבת לקדוש ברוך הוא".
לדבריו, הממסד החרדי הישן מתקשה לעיתים לעכל את התופעה הזו, שבה החיצוניות לא בהכרח מעידה על הפנימיות, אבל עבור צדיקוב – זהו גשר הכרחי לחיבור עם כלל ישראל.
כתב אישום: "גזלו ממני את הזהות"
כשהשיחה גולשת לימי ילדותו בחינוך הממלכתי החילוני, הטון של צדיקוב הופך תקיף יותר. הוא מציג את עצמו כמי שמערכת החינוך העלימה ממנו את המורשת שלו עצמו.
"אני בא עם המון טרוניה וכעס", הוא אומר. "לא יכול להיות שלמדתי בבית הספר על היסטוריה של בריטניה וצרפת, אבל את הדברים הכי בסיסיים שקשורים אלינו – לא למדנו. אני יודע איזה גזל נעשה לי".
הוא מתאר מציאות אבסורדית שבה מערכת החינוך איבדה את דרכה. "לא יכול להיות שילדים במערכת החינוך הממלכתית חוגגים ומציינים חגים נוצרים", הוא זועק, "ולא יודעים שום דבר על חגי ישראל".
שייטת 13 בתוך הישיבה: על מצוינות ובינוניות
אחד החלקים המעניינים בראיון הוא המפגש בין עולם המצוינות הצבאית ממנו הגיע צדיקוב, לבין מערכת החינוך החרדית. כבוגר השייטת, הוא מתקשה לקבל "עיגול פינות".
"בעיניי זה לא נכון שסטנדרט של מקצועות חול יהיה בעדיפות מאוד משנית, עד כדי כך שילד לא יודע שום מילה אנגלית ולא יודע מתמטיקה בכלל", הוא קובע. "אתה לא צריך ללמוד לזלזל במקצוע מסוים, אתה צריך לבוא בגישה של 'אני מצוין בזה'".
צדיקוב מסביר כי אינו יכול לנתק את עברו מההווה שלו: "אני חזרתי בתשובה בגיל 29, כל 29 שנותיי הגיעו איתי ביחד לקדמת הנקודה הזאת. אני באתי מיחידה של מצוינות, יחידה שבה המסר הוא – תהיה מצוין מכל דבר שאתה עושה. עכשיו תשתדל להיות הכי טוב". לדבריו, השילוב הזה הוא לא בדיעבד: "מצוינות זה לא ערך פגום באף חברה".
סוגיית הגיוס: "מי שלא לומד – שייכנס מתחת לאלונקה"
אי אפשר לראיין דמות כזו בימים אלו בלי לגעת ב"פיל שבחדר" – חוק הגיוס והמלחמה המתמשכת. גם כאן, צדיקוב מפתיע בגישה ישירה, שאינה מתחמקת מהאמת.
מצד אחד, הוא מביע הערכה עצומה ללומדי התורה האמיתיים: "מי שיושב ולומד חזק וברוך, שילמד תורה. אני באמת מאמין שהתורה מגנא ומצלא".
אבל מצד שני, הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אלו שמתחבאים מאחורי הסטנדר הזה לשווא. "בואו נסתכל בלבן של העיניים", הוא דורש. "מי שלא לומד, ונמצא שם רק 'בשם הכאילו', שרק 'רשום' בישיבה – בוא תתרום, תיתן את חלקך לעם ישראל".
צדיקוב לא עוצר בביקורת ומציע מגוון פתרונות, לאו דווקא במסלול קרבי. "יש היום מסלולי 'שחר' ומסלולי 'קודקוד'. יש חרדים שמתקנים את הנגמ"שים והטנקים שנפגעו במלחמה, בבסיס שהוא חרדי לגמרי עם מפקד חרדי. זה לא חייב להיות צבא – זה יכול להיות שירות אזרחי, בתי חולים".
הוא מציין שמי שלא יושב ולומד יכול לתרום גם במערכת החינוך הכללית: "יש היום מחסור אדיר במורים בחינוך החילוני. יש כיתות שבהן מורה ערבייה צריכה ללמד ילדים יהודים תורה. למה שחרדים לא ייכנסו לשליחות הזו?".
הראיון עם אלעד צדיקוב מספק הצצה מרתקת לקולות החדשים המבעבעים מתחת לפני השטח בציבור החרדי. זהו קול המבקש לשמור על קלה כבחמורה, אך לא מוכן לוותר על מקצועיות, על אחריות לאומית ועל יושרה פנימית.
בין אם מסכימים עם כל דבריו ובין אם לא, אי אפשר להתעלם מהעוצמה שבה הדברים נאמרים. מ"לוחם הדממה" בשייטת הוא הפך ללוחם מסוג אחר – כזה שלא מפחד להרעיש את המערכת כדי לתקן אותה.
האזינו לפרק המלא בראש הכתבה
- עריכה: נתנאל כהן | הפקה: אבי טופורוביץ
0 תגובות