לאחרונה בטח שמתם לב לשינוי הולך וגובר בנוגע לאתרים רבים. אם עד היום גלישה התרחשה בצורה חלקה, נכנסתם לאתר וגלשתם כרגיל, בתקופה האחרונה אתרים רבים מעלים בפניכם את הבקשה לאשר להם לעשות שימוש בקובץ בעל השם המפתה - "עוגיות", מה הסיבה לכך ומהם בכלל קבצי עוגיות? ננסה לעשות סדר.
כשהעוגיות חשפו את פייסבוק - והעולם הבין מהו מעקב דיגיטלי
בספטמבר 2011 פרסם החוקר האוסטרלי ניק קוברילוביץ' ממצא מדאיג: גם לאחר שגולש יוצא מחשבון פייסבוק שלו, שורת 'עוגיות' שהחברה שמה במחשב ממשיכה לזהות אותו בכל אתר שבו מוטמע כפתור לייק. כל ביקור באתר חדשות, בלוג או חנות אינטרנטית שיתף את פייסבוק במידע על פעילות הגולש, למרות שהוא כבר לא היה מחובר לחשבונו. הפרסום יצר סערה בינלאומית: The Atlantic כתב שפייסבוק "יודעת יותר מדי", The Guardian קרא לבדיקה רגולטורית, ופייסבוק בעצמה הודתה בחלק מהטענות והודיעה על שינוי מנגנון העוגיות. זו הייתה נקודת מפנה: לראשונה הציבור הבין עד כמה קובץ טקסט קטן יכול להפוך לחלון עצום אל הרגלי הגלישה של כולנו.
מהן בכלל עוגיות ואיך הן פועלות?
עוגיות הן קבצי טקסט זעירים שנשמרים בדפדפן בכל פעם שאנחנו מבקרים באתר. הן לא יכולות להזיק למחשב ולא מפעילות קוד, אלא פשוט שומרות מידע שמסייע לאתרים לזהות אותנו בין ביקור לביקור. בלי עוגיות היינו צריכים להתחבר מחדש בכל דף, לא הייתה אפשרות לשמור עגלת קניות, ואתר לא היה זוכר העדפות כמו שפה או מצב תצוגה. ברמה הטכנית הן נועדו לשפר את חוויית השימוש ולייצר רציפות בין דפים שאחרת היו מנותקים לחלוטין זה מזה.
עוגיות ראשוניות מול עוגיות צד שלישי: ההבדל שמייצר מעקב
בעוד שעוגיות רגילות של האתר עצמו משמשות לפעולות בסיסיות, עוגיות צד שלישי מאפשרות לגופים חיצוניים לעקוב אחריך בין אתרים שונים. 'הפייסבוק לייק' שגילה קוברילוביץ' הוא בדיוק דוגמה כזו: רכיב קטן של רשת חברתית המוטמע במיליוני אתרים. כשעוגייה של צד שלישי מזהה את הגולש בכל מקום שבו הרשת שלה קיימת, היא יכולה ליצור תמונת עומק של ההתנהגות הדיגיטלית שלו. ואכן, עוגיות אלו הפכו לאחד הכלים החזקים ביותר בעולם הפרסום.
כשהטכנולוגיה פוגשת מסחר: איך עוגיות הפכו למנוע הפרסום הגדול בעולם
מה שהתחיל ככלי תפעולי פשוט הפך במהרה למנגנון עסקי עצום. עוגיות מאפשרות למערכות פרסום להבין מה מעניין אותך, אילו מוצרים בחנת, אילו כתבות קראת וכמה זמן בילית בכל אחת. על בסיס המידע הזה מתאימים מודעות בצורה אישית, לעיתים מדויקת בצורה מפתיעה. כך נולדו "המודעות שרודפות אחריך", שמלוות אותך מאתר לאתר. עבור משתמשים רבים זו נוחות, אך עבור אחרים זו הצצה לא רצויה לתחום הפרטי.
הרגולציה מגיבה: למה קפצו פתאום חלונות אישור לכל גולש באירופה?
פרשת פייסבוק ומקרים דומים הביאו ללחץ ציבורי גדול. בשנת 2018 נכנסו לתוקף תקנות הפרטיות (GDPR) של האיחוד האירופי, שקבעו שאי אפשר להפעיל עוגיות מעקב בלי הסכמה מפורשת. מאז כמעט כל אתר מציג חלון שמבקש לבחור אילו עוגיות לאפשר. למרות שרבים לוחצים אוטומטית על "אשר", עצם המודעות לכך שיש בחירה היא שינוי משמעותי בנוף האינטרנטי.
העידן שלאחר עוגיות צד שלישי: הדפדפנים סוגרים את הברז
בעקבות הביקורת, הדפדפנים המרכזיים - ספארי, פיירפוקס ובהמשך גם כרום - החלו לחסום עוגיות צד שלישי כברירת מחדל. המשמעות היא שענף הפרסום נאלץ למצוא פתרונות חדשים, המבוססים על קבוצות עניין ולא על מעקב אישי מלא. כך מתהווה דור חדש של טכנולוגיות שמנסות לאזן בין הצורך במסחר דיגיטלי רווחי לבין זכות המשתמש לפרטיות.
חשוב להדגיש שעוגיות הן קבצי טקסט בלבד, לא וירוס ולא רוגלה. הבעיה מתחילה כאשר גורמים מסחריים משתמשים בהן כדי ליצור פרופיל אישי מפורט ללא ידיעת המשתמש. לכן כל דפדפן מציע כיום אפשרויות מחיקה, הגבלות ושיטות גלישה שמוחקות עוגיות באופן אוטומטי. למשתמש יש יותר שליטה מאי פעם.
סיכום: לקחים מפרשת פייסבוק ומהעידן שאחריה
המקרה של קוברילוביץ' היה ציון דרך חשוב שהבהיר לעולם עד כמה עוגיות יכולות להרחיק לכת מעבר למה שדמיינו. הן התחילו כאמצעי טכני תמים, אך הפכו לכלי המאפשר איסוף מידע רחב, מעקב מסחרי וזיהוי דפוסי גלישה מורכבים. היום, יותר מעשור אחרי הגילוי, העוגיות עדיין כאן - אך הרגולטורים קפדניים יותר, האינטרנט הולך ומתעצב מחדש לכיוון שקוף ובטוח יותר וגם הגולשים מודעים יותר - ועכשיו גם אתם.
0 תגובות