זה הגיע לשיאו, היום, מחר ומחרתיים.
השנה לפני 1940 שנים.
חרב הבית בשנייה. עם ישראל ספג את המכה הקשה בתולדותיו. הוא לא רק איבד את מרכזו הרוחני, הוא גורש מארצו והתפזר על פני הגלובוס כולו.
חמישה דברים אירעו לעמנו בתשעה באב. נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ ישראל אחרי שבכו בכיית חינם ומאסו בארץ בעודם במדבר, ותגובת הקב"ה הייתה, אתם בכיתם רק ליום אחד ואני אקבע יום זה כיום בכייה לדורות.
חרב בית המקדש הראשון, על ידי נבוכדנצר מלך בבל וזאת בימיו של ירמיהו הנביא. אז החלה הגלות הראשונה והכול בשל מכת העבודה הזרה שפשתה בעמנו, גילוי העריות ושפיכות הדמים.
ביום זה חרב גם בית המקדש השני שנבנה על ידי עזרא ונחמיה ושופץ על ידי הורדוס, בידי טיטוס הרשע. נחרשה העיר ירושלים עד היסוד וחרבו מרבית ערי ישראל והמונים נהרגו או יצאו לגולה ונמכרו כעבדים. כל זאת משום שלא נהגו כבוד זה בזה והרבו שנאת חינם השווה לכל העבירות הקשות שבגללם חרב הבית הראשון.
ובאותו יום חרבה גם ביתר. העיר הקרובה ביותר לירושלים שאליה הצליחו להימלט המונים מתושבי ירושלים, והקימו בה 400 תלמודי תורה שבכל אחד מהם למדו 400 תלמידים.
ומאז אנו אבלים וצמים ולא פוסקים מלהעלות את ירושלים על ראש שמחותינו בכל עת. מותירים בבתינו אמה על אמה שאינה מטויחת, החתן שובר כוס ביום שמחתו והכלה מחסירה תכשיט אחד מתכשיטיה.
ועם כל שארע אנו עדיין אנשי אמונה הבוטחים בהבטחה שניתנה לנו שכל המתאבל על ירושלים יזכה ויראה בשמחתה.
כמעט אלפיים שנה חלפו מאז, ורובנו שכחנו, או שבצער הימים והדורות השתבשו ידיעותינו. וכדי שנבין את שהיה בחורבן הבית השני, עלינו לחזור אחרוה אל הבית הראשון.
כאלף שנה קודם לחורבן הגדול כובש דוד המלך את גורן היבוסי ומתחיל להכשיר את הר הבית לייעודו. אך את הבית עצמו יבנה רק בנו, שלמה המלך. הבית הראשון עמד על תלו כ-400 שנה, עד שנכבשה ירושלים בידי נבוכדנצר מלך בבל, העיר נהרס ונשרפה בשנת 586 לפני הספירה. רבים יצאו לגלות בבל. אך לא כל העם שחי בציון. ורק 70 שנה נמשכה הגלות הזאת, עד שהחלו לקבל היתרים לשוב לארץ ולאחר מכן גם לבנות מחדש את בית המקדש.
בית המקדש השני נבנה בימי שיבת ציון, והמלאכה הסתיימה בשנת 515 לפני הספירה לערך. שנים רבות לא היה לישראל מלך ואת ההנהגה החזיקו בידיהם הכהנים שבמקדש. הבית השני הפך למוקד חיי בני העם היהודי בארץ ישראל ובעולם כולו. התחדשו העליות לרגל ומאות אלפים היו מגיעים בשלושת הרגלים לציון, ערים שלמות נותר בלא תושבים כששיירות הענק עשו דרכן אל ירושלים.
הורדוס המלך שחי בעידן שלטון הרומאים במאה הראשונה שלפני הספירה, הרחיב עד למאוד את שטח בית המקדש ופיארו עד שאמרו שמי שלא ראה את בניין הורדו לא ראה בניין מפואר מעולם.
אלא שגם בית זה חרב, בתשעה באב של שנת 70 לספירה, בידי בצבא הרומאי שעליו פיקד טיטוס הרשע. עידן קשה קדם לחורבן ולשריפת העיר. מרידות ומלחמות, רציחות וקרבות בכל רחבי הארץ. הפיצול הפנימי בעם היהודי ובהנהגתו היו בעוכרי הלוחמים שעמדו על החומות ומנעו לאורך חודשים ארוכים בעד הרומאים מלפרוץ פנימה. אך בסופו של דבר זה קרה. העיר חרבה, העצמאות התמוססה ויותר משליש מבני העם היהודי שחיו בארץ ישראל הושמדו. רבים אחרים הוגלו.