בצפון לאוס, בין גבעות מיוערות ורחוק ממרכזי אוכלוסייה, ניצבים אלפי כדי אבן עצומים - חלקם שוקלים טונות - שהעסיקו ארכיאולוגים במשך קרוב למאה שנה. כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Antiquity מספק פריצת דרך משמעותית בהבנת ייעודם: קבורה טקסית רב-דורית.
החוקרים בחנו כד אבן גדול במיוחד, המכונה "כד 1" באתר 75, הממוקם כ-70 קילומטרים מצפון-מזרח לעיירה פונסאוואן. בתוך הכד נמצאו עצמות ושיניים של לפחות 37 בני אדם, בהם מבוגרים וגם ילד קטן כבן שנה וחצי. בין הממצאים: גולגולות, עצמות ירך ימניות ושיניים - עדות לכך שמדובר בקבורה משנית, שבה הגופות הונחו תחילה במקום אחר עד שהתפרקו, ורק לאחר מכן הועברו העצמות לכד.
תיארוך פחמן-14 של שמונה דגימות מצביע על כך שהכד שימש לאורך כ-270 שנה, בין השנים 890 ל-1160 לספירה. המשמעות: לא מדובר בקבורה חד-פעמית, אלא באתר ששימש קבוצה קבועה - ככל הנראה משפחה מורחבת או קהילה מקומית - לאורך דורות.
לדברי החוקרת הראשית, לואיז סקופל, הממצאים מחזקים את ההשערה כי כדי האבן היו חלק ממערכת פולחנית הקשורה לעבודת אבות. "היקף הקבורה מעיד שהכדים לא שימשו יחידים, אלא קבוצות משפחתיות שחזרו אליהם שוב ושוב לטקסים ולזיכרון", ציינה.
ממצאים נוספים, הכוללים אפר ושברי עצמות שרופות, מרמזים כי חלק מהכדים שימשו גם בתקופות מאוחרות יותר והותאמו למסורות קבורה משתנות.
כעת מקווים החוקרים כי בדיקות DNA יסייעו לקבוע את הקשרים המשפחתיים בין הנקברים, ויעמיקו את ההבנה לגבי אחת התעלומות הארכיאולוגיות הגדולות של דרום-מזרח אסיה.
0 תגובות