כשנכנסים לראשונה אל המערה הכחולה באי קאפרי שבאיטליה, נדמה שהים שמתחת לסירה אינו רק מנצנץ, אלא ממש פולט אור, כאילו הותקנה מערכת תאורת ניאון בלב הסלע. אלא שבפועל אין שם שום תאורה מלאכותית. זהו פלא אופטי נדיר של הטבע.
איך זה קורה?
למערה שני פתחים: פתח קטן מעל פני המים ופתח נוסף, גדול בהרבה, השקוע כמעט מטר מתחת לפני הים. אור השמש חודר דרך הפתח התת ימי, עובר דרך המים וממלא את חלל המערה מלמטה. המים פועלים כמסנן טבעי הסופג את אורכי הגל האדומים והצהובים, ומותיר בעיקר את הגוון הכחול העמוק והצלול המשתקף מקירות הגיר.
התוצאה היא אור כה עוצמתי וטהור עד שהוא נראה מלאכותי לחלוטין. אפילו אנשים הצוללים מתחת לפני המים נראים כאילו נצבעו בכסף.
המערה המרהיבה הזו לא התגלתה רק בעידן המודרני. הקיסר הרומי טיבריוס, ששלט ברומא מהאי קאפרי, אימץ אותה כאתר מפלט פרטי וכבריכת שחייה אישית. בשנות ה־60 נמצאו על קרקעית המערה שלושה פסלי שיש רומיים, עדות לחשיבות המיסטית שהרומאים ייחסו למקום.
אלא שלאחר נפילת האימפריה הרומית השתנתה התמונה. במשך מאות שנים נמנעו דייגים מקומיים מלהתקרב למערה בשל אמונות טפלות, מתוך אמונה שהיא משמשת משכן למכשפות ולמפלצות ים.
רק בשנת 1826 החלה המערה למשוך מבקרים מרחבי אירופה, לאחר שהצייר הגרמני אוגוסט קופיש הובל אליה בידי דייג מקומי ופרסם את סיפור המקום. מאז הפכה המערה ליעד נחשק עבור משוררים, אמנים ותיירים.
גם הכניסה אליה היא חלק מהחוויה. הפתח שמעל פני המים מתנשא לגובה של כמטר בלבד, ולכן המבקרים נדרשים לשכב על קרקעית סירות משוטים קטנות בזמן שהספן אוחז בשרשרת ברזל המחוברת לסלע ומושך את הסירה פנימה בתנועה מהירה אחת.
המראה המרשים ביותר נשקף כאשר השמש נמצאת בשיא גובהה, בין השעות 10:00 בבוקר ל־12:00 בצהריים. בימים של ים סוער המערה נסגרת לעיתים קרובות, שכן הגלים הופכים את הכניסה למסוכנת. למרות התורים הארוכים, שלעתים נמשכים שעתיים בקיץ, ולמרות שהשהות בפנים אורכת כחמש דקות בלבד, מבקרים רבים מתארים את הרגע הזה כחוויה בלתי נשכחת, כמעין מעבר אל עולם נסתר וקסום.
0 תגובות