מחקר חדש מאוניברסיטת רוצ'סטר שבארצות הברית מציע כיוון מפתיע ומעורר תקווה בטיפול בשבץ מוחי: לא רק תרופות או התערבות מיידית - אלא גם סנכרון מחודש של השעון הביולוגי של הגוף.
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Investigation, בחן כיצד התערבויות המשפיעות על מחזורי היממה עשויות לסייע למוח להשתקם לאחר שבץ. החוקרים התמקדו במערכת הגלימפתית - מנגנון ניקוי פסולת מוחית שפועל בעיקר בזמן שינה, ואשר נפגע משמעותית לאחר אירוע מוחי.
בשלב הראשון, צוות המחקר בדק מספר שיטות לחיזוק המקצב הצירקדי בעכברים בריאים, בהן חשיפה מבוקרת לאור, שימוש במלטונין, הגבלת זמני אכילה וטיפול תרופתי ייעודי בשם KL001. כל ההתערבויות הראו שיפור בפעילות מערכת הניקוי המוחית.
בהמשך, יושמו שתי ההתערבויות היעילות ביותר - האכלה מוגבלת בזמן והתרופה KL001 - על עכברים שעברו שבץ. הטיפול החל שלושה ימים לאחר האירוע, פרק זמן הנחשב מאוחר יחסית לטיפולים הקיימים כיום.
למרות זאת, התוצאות היו משמעותיות: העכברים שטופלו הראו שיפור בתפקוד המוטורי, ירידה בנפח הנזק המוחי, פעילות גלימפתית מוגברת ורמות נמוכות יותר של מולקולות דלקתיות במוח.
לדברי החוקרים, המשמעות רחבה במיוחד. כיום, טיפולים בשבץ חייבים להינתן בתוך שעות ספורות מהאירוע כדי להיות יעילים. לעומת זאת, התערבויות המבוססות על ויסות השעון הביולוגי עשויות להרחיב את חלון ההזדמנויות - ואף לאפשר טיפול ימים לאחר השבץ.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר בשלב פרה-קליני בלבד, וכי יש צורך בניסויים בבני אדם לפני שניתן יהיה להמליץ על יישום קליני. אם הממצאים יאוששו, ייתכן שבעתיד טיפולים פשוטים יחסית - כמו שגרות שינה מסודרות, חשיפה מתוזמנת לאור ושעות אכילה קבועות = יהפכו לחלק בלתי נפרד מתהליך השיקום לאחר שבץ.
"החזרת הקצב היומי התקין לאחר שבץ יכולה לשפר באופן משמעותי את ההתאוששות הנוירולוגית, גם כאשר ההתערבות מתחילה ימים לאחר האירוע", כתבו החוקרים.
0 תגובות