האמן הארגנטינאי גווידו לורדי מגדיר את עבודותיו לא כחפצים דוממים, אלא כ"מערכות חיות". היצירות שלו, שזכו לכינוי "ציורי זיקית", מציגות יכולת מדהימה לשנות את צבען בהתאם לזווית הראייה של הצופה וזווית פגיעת האור, מה שהופך כל התבוננות בהן לחוויה חד פעמית.
איך נוצר הקסם? טכניקת ה"אירוכרומיה"
הסוד מאחורי האפקט המשגע טמון במונח שלורדי טבע: "אירוכרומיה". זהו שילוב בין המילה "איירו" (אוויר) ל"כרומיה" (איכות הצבע). בניגוד לציור רגיל, לורדי יוצר תבליטים תלת-ממדיים על המשטח. בעזרת מכחול אוויר, הוא מתיז את הפיגמנט כמו ערפל דקיק ששוקע על ה"מדרונות" של התבליט, בדומה לאופן שבו ערפל נלכד בין צלעות הרים.
האפקט נוצר הודות לשימוש בשכבות צבע חצי-שקופות ובלכות בעלות מדדי שבירת אור שונים. הצבע בציור אינו סטטי; הוא "ויברציה" שתלויה בפיזיקה של האור. כאשר הצופה זז ימינה או שמאלה, הוא מגלה גוונים שהיו חבויים ב"צל" של התבליט.
בדיוק כמו הזיקית שמשנה את גווניה, הציור עובר מוטציה תפיסתית בזמן אמת. לורדי מסביר שאצלו "הצופה כבר לא רק מתבונן – הוא משחק". היצירה זקוקה לנוכחות הפעילה שלכם כדי להתעורר; אם לא תזוזו, הציור פשוט ימשיך "לישון". זוהי אמנות שמזמינה אתכם להחזיר לעצמכם את המבט הסקרן של ילד שמגלה את העולם בפעם הראשונה.
0 תגובות