במילאנו שבאיטליה הפכו הפגנות נגד יוקר המחיה והשירותים הציבוריים למהומות אלימות, שבמהלכן נשדדו חנויות, חלונות ראווה נופצו ורחובות מרכזיים הפכו לזירות עימות בין צעירים רעולי פנים לכוחות המשטרה.
האירועים נמשכו גם ביום ראשון, לאחר שהאלימות החלה כבר בשבת, והותירה אחריה נזקים כבדים בלב אחת הערים המרכזיות באיטליה.
לפי דיווח סוכנות הידיעות האיטלקית אנס״א, מאות צעירים התאספו באזור כיכר הדואומו המפורסמת, חלקם לבושים בשחור ופניהם מכוסות. קבוצות של מתפרעים נעו בין רחובות מרכז העיר, ניפצו חלונות ראווה, השליכו חפצים והסתערו על חנויות. בחלק מהמקרים היו אלה פשיטות מהירות: המתפרעים שברו את הזכוכיות, הוציאו סחורה ונמלטו לפני שהשוטרים הצליחו להגיע אליהם.
בין העסקים שנבזזו היו סניפים של רשתות הספורט פוט לוקר ודקטלון, לצד חנויות של ליוויס ואנדר ארמור ומרכולים של קרפור. באחד המקרים השתמשו המתפרעים בכידון של קורקינט כדי לנפץ חלון ראווה של חנות בגדים, ולאחר מכן הוציאו ממנה סחורה והשליכו קולבים לרחוב. בחנות אחרת השליכו צעירים כיסאות ושולחנות לעבר חלונות הראווה.
הכאוס לא הסתכם בביזה. המתפרעים הציתו פחי אשפה ומחסומים מאולתרים, השליכו אבנים ובקבוקי זכוכית לעבר השוטרים ופגעו ברכוש ברחובות מרכזיים. כוחות הביטחון הגיבו באמצעים לפיזור הפגנות, ובהם גז מדמיע וזרנוקי מים. אזור הקניות היוקרתי גלריה ויטוריו עמנואלה השני נסגר בחלקו, ובתי קפה ומסעדות באזור מיהרו לסגור את שעריהם ולפנות את הריהוט החיצוני מחשש שייפגע.
לפי אנס״א, עד יום ראשון בערב הובאו לתחנות המשטרה יותר מ־200 בני אדם לצורך בדיקה וזיהוי, וכ־80 אחוזים מהם היו קטינים. בעקבות האירועים בשבת נעצרו 28 בני אדם ברחבי איטליה, בהם קטינים, ועשרות נוספים נרשמו כחשודים. המשטרה דיווחה גם על פצועים מקרב כוחות הביטחון.
המהומות לא הוגבלו למילאנו. גם בטורינו, בולוניה, ברשה וברגמו נרשמו עימותים במהלך הפגנות נגד יוקר המחיה והשכר הנמוך. לפי דיווחי התקשורת האיטלקית, הנזק שנגרם לעסקים בבולוניה ובמוקדים נוספים נאמד במאות אלפי אירו, ובמילאנו נמשכו העימותים גם לאחר שהרשויות תגברו את כוחות המשטרה.
ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני גינתה את האלימות והודיעה על כינוס דיון מיוחד בנושא הסדר הציבורי. היא הבהירה כי זכות ההפגנה אינה מעניקה היתר להצתת ערים, לתקיפת שוטרים ולפגיעה באזרחים ובעסקים. גם ראש עיריית מילאנו ג'וזפה סאלה גינה את האלימות, אף שהכיר בכך שלמחאה על המצב הכלכלי יש סיבות ממשיות.
בצרפת נרשמו במקביל הפגנות ועימותים, אך במילאנו התמקדו האירועים גם בביזה שיטתית של עסקים ובפגיעה ישירה בחנויות ובמרכזי הקניות. התמונות מהעיר האיטלקית מציגות את הצד האלים של המחאה: בזמן שהמפגינים יוצאים לרחובות עם טענות על יוקר המחיה, בעלי העסקים נותרים מול חלונות מנופצים, סחורה שנעלמה ונזקים כבדים.