ב-5 בפברואר 2026, העולם עלול להחליק לעידן חדש ומסוכן של חוסר ודאות גרעיני עם פקיעתו של הסכם ה-New START האמנה האחרונה המגבילה את הארסנל האסטרטגי של רוסיה וארצות הברית.
ההסכם, שנחתם ב-2010 על ידי הנשיאים אובמה ומדבדב בתקופה של "אתחול" ביחסים, קבע רף עליון של 1,550 ראשים קרביים אסטרטגיים פרוסים לכל צד, המיועדים לפגוע במרכזי שלטון, צבא ותעשייה במקרה של מלחמה כוללת.
ההסכם קריטי לביטחון הגלובלי, שכן הוא המחסום המשפטי האחרון למניעת מרוץ חימוש גרעיני חסר רסן. פקיעתו תסמן את הפעם הראשונה מאז תחילת שנות ה-70 שבה לא יהיו מגבלות מחייבות על כוחותיהן של שתי המעצמות הגדולות.
מומחים מזהירים כי ללא המסגרת היציבה והשקופה שהסכם זה מספק, התכנון האסטרטגי של המדינות יתבסס על "תרחישי האימה" הגרועים ביותר לגבי כוונות היריב, מה שיוביל להסלמה מסוכנת ולקושי בניהול משברים בזירות מתוחות כמו אוקראינה והמזרח התיכון.
המתיחות מתעצמת לנוכח העובדה שרוסיה השעתה את השתתפותה הפעילה בהסכם ב-2023, צעד שהפסיק את הפיקוח ההדדי באתרים הגרעיניים. עם זאת, שני הצדדים טוענים כי הם עדיין מכבדים את המגבלות המספריות בפועל.
נשיא רוסיה פוטין הציע הארכה וולונטרית של שנה כדי לקנות זמן למשא ומתן, אך נכון לעכשיו, ממשל טראמפ טרם השיב באופן רשמי, בעוד שחלק מהיועצים בוושינגטון קוראים להשתחרר מהמגבלות כדי להתמודד עם התעצמותה המהירה של סין.
נכון לשנת 2023, הארסנל הגלובלי מונה 12,512 ראשים קרביים, כאשר רוסיה וארצות הברית מחזיקות בכ-89% מהם: לרוסיה 5,889 ראשים קרביים ולארצות הברית 5,244. סין, שהופכת לכוח משמעותי יותר, מחזיקה בכ-410 עד 600 ראשים קרביים ומסרבת להצטרף לשיחות כל עוד המעצמות האחרות מחזיקות במלאי הגדול פי כמה משלה.
שאר העולם משקיף בדאגה, כאשר כוחות נוספים מחזיקים ביכולות גרעיניות בהיקפים משתנים, ביניהם צרפת (290), בריטניה (225), פקיסטן (170), הודו (164), ישראל (90 לפי הערכות זרות) וצפון קוריאה (20). פקיעת ההסכם ללא חלופה באופק אינה רק עניין טכני; היא מסמלת את נטישת הריסון העצמי של המעצמות הגדולות ומותירה את האנושות עם מרחב טעות קטן מאי פעם.
0 תגובות