האסיר האחרון של אלקטרז שנותר בחיים: "אי אפשר לנשום"

ברקע החלטתו של טראמפ לפתוח מחדש את הכלא הידוע לשמצה, האסיר האחרון שנותר בחיים שרד כדי לספר איך נראים החיים באלקטרז.

בראיון ל־BBC סיפר הופקינס כי קיבל לאחרונה פנייה מארכיון הלאומי של סן פרנסיסקו, ולדבריהם – הוא ככל הנראה האדם האחרון שנותר בחיים מבין האסירים שישבו באי. הטענה לא אומתה באופן עצמאי על ידי BBC, אך סיפורו המרתק שופך אור על החיים באחד המקומות המאובטחים ביותר שידעה ארה"ב.

אלקטרז, אי סלעי בגודל 22 אקרים, שוכן 2 ק"מ מול חופי סן פרנסיסקו, מוקף במים קפואים עם זרמים חזקים. המקום שימש בעבר כמצודה ימית, ובהמשך הוסב לכלא צבאי. בשנות ה־30 הפך למתקן פדרלי עבור פושעים מסוכנים במיוחד – כמו אל קפונה, רוברט סטרוד ("איש הציפורים") וג’יימס "וייטי" בולג'ר. גם הופקינס מצא את עצמו שם, אחרי שהוגדר "בעייתי" בבתי כלא אחרים.

הוא הגיע לאלקטרז ב־1955, באמצע ריצוי עונש של 17 שנה בגין חטיפות ושוד מזוין בפלורידה. לדבריו, המקום היה נקי אך שומם: "לא היו רדיו, לא היו ספרים כמעט. רק הקירות, התקרה, ואתה. כל מה שיכולת לעשות זה ללכת הלוך ושוב בתא או לעשות שכיבות סמיכה."

הופקינס, כמו רבים מהאסירים, הועסק בניקיון – טאטא, הבריק את הרצפות "עד שהן נצצו", ובמקביל הצליח להסתבך שוב, גם תחת עיניהם הפקוחות של סוהרי אלקטרז.

לא פעם הוא הושלך לבלוק D – אגף הבידוד הידוע לשמצה, שם עבר את תקופת הכליאה הקשה ביותר בחייו. שישה חודשים רצופים בילה שם אחרי שניסה לסייע לבריחה מתוכננת של מספר אסירים, בהם שודד הבנקים הנודע פורסט טאקר. "גנבנו להבים מהנגרייה של בית הכלא, כדי לנסר את הסורגים במטבח של המרתף", הוא סיפר. התוכנית נכשלה לאחר שהסוהרים מצאו את הלהבים בתאים של אחרים. "יומיים אחרי שתפסו אותם – הגיע תורי."

אבל טאקר לא ויתר. שנה לאחר מכן, במהלך טיפול בבית חולים, הוא דקר את הקרסול בעיפרון כדי להיפטר מהאזיקים. כשלקחו אותו לצילום רנטגן, הצליח לגבור על המאבטחים ונמלט. הוא נלכד שעות לאחר מכן, שוכב בשדה תירס – לבוש עדיין בחלוק בית חולים.

כשהופקינס עזב את אלקטרז ב־1958, הוא הרגיש את הלחץ: "האבטחה הייתה כל כך הדוקה – בקושי אפשר היה לנשום." בסך הכול נרשמו 14 ניסיונות בריחה במהלך השנים, בהם זו המפורסמת ביותר ב־1962, כאשר שלושה אסירים השתמשו בראשים דמויי אדם ונמלטו דרך פתחי אוורור. הם לא נתפסו מעולם, אך ה־FBI סבור שטבעו למוות.

כעבור שנה בלבד, נסגר הכלא לצמיתות – ההפעלה הייתה יקרה מדי, והמדינה העדיפה להקים מתקנים חדשים. מאז הפך האי למוזיאון לאומי שמכניס עשרות מיליוני דולרים מדי שנה. אבל המקום עצמו – כבר לא ראוי למגורים. קירות מתקלפים, צנרת חלודה, שירותים מתפוררים – שרידים למבנה שנבנה ב־1907 ושרד למעלה ממאה שנות קור, רוחות ומלח.

ואז הגיע דונלד טראמפ. השבוע הכריז הנשיא לשעבר כי הוא שוקל לפתוח מחדש את אלקטרז – הפעם עבור "העבריינים האלימים והרעים ביותר". לדבריו, האי מסמל "משהו חזק מאוד – חוק וסדר."

הופקינס, שתומך בטראמפ, לא נשמע משוכנע: "הוא לא באמת רוצה לפתוח את זה," אמר ל־BBC. "הוא מנסה להעביר מסר לציבור – להחמיר עם פושעים ועם מהגרים בלתי חוקיים." לטענתו, רק שיקום מערכות הביוב ידרוש מיליארדים. "אז הכל הלך ישר לאוקיינוס. היום כבר אי אפשר לעשות דברים כאלה."

לאחר שחרורו ב־1963, עבר לעבוד בתחנת דלק ולאחר מכן במספר עבודות מזדמנות, עד שחזר לפלורידה. כיום הוא סב לנכד, אב לבת – ובעלים של זיכרונות ארוזים בכ־1,000 עמודים של כתב יד: ספר זיכרונות שכתב, חצי ממנו מוקדש להתנהגותו ההרסנית. "לא תאמין כמה כאב ראש עשיתי להם שם," הוא צוחק, ואז משתתק. "היום אני מבין... היה לי משהו בפנים. הייתי צריך עזרה."