המתיחות הביטחונית המחודשת בין הודו ופקיסטן בחבל קשמיר שופכת אור חדש על נוכחותה המפתיעה של ישראל – לא רק בצד ההודי, אלא גם, בעקיפין, בצד הפקיסטני.
חיל האוויר ההודי נשען על שורת מערכות ישראליות מתקדמות: טילי נ"ט מסוג "ספייק", מל"טים ממשפחת "הרמס", חימושים משוטטים מתוצרת התעשייה האווירית ומערכת ההגנה האווירית "ברק 8".
אך את עיקר תשומת הלב מושך דווקא מטוס הקרב הסיני מדגם J-10, שנמצא בשירות חיל האוויר הפקיסטני — ושמאחוריו, ככל הנראה, עומד סיפור ישראלי נשכח.
המטוס הסיני נושא קווי דמיון בולטים ל"לביא", פרויקט הדגל של התעשייה האווירית לישראל בשנות ה-80. הלביא נבנה כמטוס קרב מתקדם, קל משקל, עם טכנולוגייה פורצת דרך. הוא נועד להוות חלופה עצמאית ל-F-16, אך בוטל בהחלטת ממשלה דרמטית בשנת 1987, על רקע לחצים אמריקאיים, קשיים תקציביים וחשש מתחרות בתעשיית הנשק האמריקאית.
אלא שכבר בשנות ה-90 התרבו הדיווחים על שיתוף פעולה צבאי חשאי בין ישראל לסין — שכלל, לטענת מקורות בממשל האמריקאי, גם העברת ידע מהלביא. דיווחים ממקורות מודיעיניים, עיתונות זרה ואנשי ממשל לשעבר טענו כי אב-טיפוס של מטוס סיני חדש, המבוסס על טכנולוגיות ישראליות-אמריקאיות, נבנה בצ'נגדו שבסין תחת שם הקוד F-10, ושימש בסיס ל-J-10 של היום. סין, שמצאה עצמה מבודדת טכנולוגית לאחר ביטול פרויקט משותף עם ארה"ב (Peace Pearl), פנתה ככל הנראה לישראל לצורך קבלת תחליף טכנולוגי.
אמנם חברות ישראליות ומשרד הביטחון הכחישו כל מעורבות, אך בידי האמריקאים הצטברו אינדיקציות, כולל דו"חות מודיעיניים, לכך שהידע מהלביא מצא את דרכו למזרח – אולי לא באופן רשמי, אך בהחלט משפיע.
כעת, כשה-J-10 משמש את פקיסטן במאבק מול הודו, כולל דיווחים על הפלות מטוסים הודיים, נראה שהמטוס הישראלי שלא המריא – בכל זאת טס, רק בשמי אסיה, ובצבעים אחרים.
0 תגובות