בעומק הים מסתתר עולם מופלא של יצורים עם כישורים בלתי רגילים. אחד המרתקים שבהם הוא שבלול הים מהסוג אליסיה (Elysia), שמסוגל לבצע תהליך מדהים: הוא אוכל אצות ירוקות, אך במקום לעכל אותן לחלוטין – הוא שומר לעצמו את הכלורופלסטים -מבנים זעירים בתאי צמחים ואצות, שבהם מתבצע תהליך הפוטוסינתזה, המרת אנרגיית אור השמש לאנרגיה כימית תוך פליטת חמצן - ומכניס אותם לתוך גופו.
קפטוזומים – "שקי שלל" ביולוגיים
חוקרים מהרווארד גילו כי השבלול יוצר תאים מיוחדים הנקראים קפטוזומים (Kleptosomes) – מעין שקים שמגנים על הכלורופלסטים הגנובים מפני פירוק. השבלול מדכא את פעילות ה'ליזוזומים' – אותם אברונים שמפרקים חומרים זרים – ובכך מאפשר למבנים הזעירים אותם לקח לשרוד ולהמשיך לייצר אנרגיה מהשמש בתוך גופו.
סולארי לגמרי: שבלול שמבצע פוטוסינתזה
הודות למנגנון זה, השבלול הופך ליצורים הבודדים בעולם החי שמסוגלים לבצע פוטוסינתזה. הוא יכול להסתמך על אנרגיה מהשמש במשך חודשים ארוכים, גם ללא מזון נוסף. מחקרים אף מצאו כי השבלול רכש גנים מהאצה באמצעות העברת גנים אופקית (לא אנכית מאב לבן, אלא מזן אחד לזן אחר) – תופעה נדירה במיוחד בין יצורים שאינם חיידקים.
לא רק פוטוסינתזה: שבלולים שגונבים גם הגנה רעילה
ישנם שבלולים, כמו המין ברגיה (Berghia), שאוכלים שושנות ים וגונבים מהן תאים צורבים (נמטוציסטים). הם מאחסנים אותם באיברים ייעודיים בגופם, וכשנטפלים אליהם טורפים – הם משחררים את התאים הצורבים כהגנה.
השלכות לעתיד
המחקר פורץ הדרך של הרווארד לא רק חושף את המנגנונים המדהימים של שבלולי הים, אלא גם עשוי להוביל לפיתוחים ביוטכנולוגיים והבנה מעמיקה יותר של התפתחות תאים 'אאוקריוטיים' (בעלי חיים בעלי גרעין בתא- בשונה מחידקים). אולי בעתיד נוכל ללמוד מהשבלולים כיצד לשלב מערכות ביולוגיות ממקורות שונים – ואפילו להפיק אנרגיה מהשמש בדרכים חדשות.
0 תגובות