גל מחאה רחב מתפשט בימים האחרונים ברחבי סוריה, במה שמסתמן כמבחן הציבורי הקשה ביותר עד כה עבור שלטונו של הנשיא אחמד א-שרע מאז נפילת משטר בשאר אל-אסד.
מוקד הזעם הוא החלטת הממשלה להעלות בחדות את מחירי הדלק, אך מאחוריה מסתתרת מציאות כלכלית קשה של מדינה שמנסה להשתקם אחרי שנים של מלחמה בעוד חלק עצום מהאוכלוסייה מתקשה לשרוד.
ב-13 בספטמבר הודיעה הממשלה הסורית על העלאה של כ־40% במחיר הסולר, מ־125 ל־175 לירות סוריות לליטר. במקביל הועלו גם מחירי הבנזין בשיעור של כ־26% עד 28% ומחירי הגז בכ־9%. מדובר כבר בעליית המחירים השנייה בתוך תשעה ימים, לאחר שבתחילת החודש הועלה מחיר הדלק פעם נוספת.
התגובה לא איחרה להגיע. מפגינים יצאו לרחובות בכמה מחוזות, חסמו צירי תנועה מרכזיים והציתו צמיגים. בין היתר נחסמו כבישים המקשרים בין דמשק לחלב, ובחלק מהמקומות הופסקה תנועת משאיות ומכליות.
תיעודים שהופצו מהימים האחרונים הראו עשן כבד מעל הכבישים ומפגינים המנסים לעצור את תנועת המכליות המובילות נפט לבתי הזיקוק.
המחאה אינה מוגבלת לעיר אחת. דיווחים מצביעים על התפשטות הזעם לאזורים בצפון ובמזרח סוריה, בהם חלב, א-רקה, אל-חסקה ודיר א־זור, וכן לאזורים נוספים במדינה. בחלק מהמקומות נשמעו קריאות להדחת שר האנרגיה ואף דרישות כלפי בכירים נוספים בממשלה.
עבור הסורים, הסולר אינו עוד מוצר שהתייקר. הוא חיוני לתחבורה, לחקלאות, להובלת סחורות ולהפעלת גנרטורים באזורים שבהם אספקת החשמל עדיין מוגבלת ולא יציבה. לכן כל זינוק במחיר הדלק מחלחל במהירות למחירי התחבורה, המזון והמוצרים הבסיסיים.
המצב הכלכלי הופך את ההתייקרות לנפיצה במיוחד. לפי נתוני תוכנית הפיתוח של האו"ם, כ־90% מאוכלוסיית סוריה חיה מתחת לקו העוני, לעומת כשליש בלבד לפני פרוץ מלחמת האזרחים. במקביל, מחירי הדלק במדינה זינקו בחודשים האחרונים בקצב חד: לפי רויטרס, מחיר הבנזין בעל האוקטן הגבוה עלה מאז פברואר ב־86%, ואילו מחיר הסולר יותר מהוכפל.
עבור א־שרע, זהו מבחן משמעותי במיוחד. הנשיא הסורי מנסה לבסס שלטון חדש במדינה שיצאה ממלחמה ממושכת, לשקם את הכלכלה ולמשוך השקעות, אך הרחובות מזכירים לו שהבטחות לשיקום אינן מספיקות כאשר האזרח הפשוט מרגיש שהמצב הכלכלי רק הולך ומחמיר.
0 תגובות