סין מתקדמת בצעדי ענק לקראת מהפכה בתעשיית החלל, ולראשונה מאמצת שיטות ייצור המוכרות יותר מתחום הרכב ומיושמות במשך עשורים במפעלים של טויוטה. בניגוד לשיטת העבודה המסורתית, בה רכיבים מנותבים לקווי הייצור על פי תחזיות ולוחות זמנים קבועים מראש, השיטה החדשה מחייבת שהאספקה והייצור יהיו מסונכרנים ומבוססים על צרכים מיידיים בלבד. בכך מושגת יעילות גבוהה יותר, עלויות נמוכות וגמישות מותאמת לצרכי הפרויקט.
המעבר נעשה בשעה שהפעילות הגלובלית בתחום החלל מזנקת לאחור בלוחות הזמנים, והצפי הוא לכך שמדי שנה יועברו 170,000 טון מטען למסלול החלל עד 2045. ההתמודדות הגדולה בתחום נעשית בשל הצורך להקים מערכי לוויינים בעלי אלפי יחידות, כמו מערכות Guowang, Qianfan ו-Hongtu-3, הדורשות פסי ייצור מאסיביים ומהירים במיוחד.
המרוץ התחזק עוד יותר לאור ההספקים האדירים של חברת SpaceX האמריקאית, שהצליחה להכניס למסלול אלפי לווייני Starlink בזכות מערכי ייצור תעשייתיים. סין, לעומת זאת, מבצעת את המהפכה דרך מודל רשת רחב הכולל את תאגידי המדינה, חברות פרטיות ומכוני מחקר, בשיתוף פעולה לאומי דיגיטלי הנתמך בענן, IoT ובינה מלאכותית.
אחת ההתפתחויות החשובות היא הקמת פלטפורמה קיבוצית, המתחברת לכל המפעלים, המוסדות והספקים ומאפשרת תזמון, דינמיות, והתרעה על צווארי בקבוק בזמן אמת. כעת, בניגוד לשיטת הייצור הבוטיקית של העבר, יעמדו פסי ייצור סינים חדשים במבחן היכולת לייצר ולשגר מגה קונסטלציות באופן סדרתי, אמין ורב־מודלי.
למרות ההישגים, סין עדיין מתמודדת עם פערים בתחום השיגור החוזר, שכן בעוד ש-SpaceX עורכת עשרות שיגורים עם אותו משגר, סין מפעילה עשרות סוגי טילים שונים מה שמביא לתדירות שיגור נמוכה יותר. אך הסינים לא עוצרים - והמהלך החדש עשוי לסמן עידן תחרותי בו הייצור התעשייתי בחלל הופך למהיר, חסכוני ונגיש יותר מתמיד ולפתור גם את נקודת החולשה הזאת.
0 תגובות