עדויות נוראיות פורסמו אתמול (ראשון) ברשת BBC לאחר הטבח שהתרחש בעיר אל-פשאר שבסודן - קשה לקריאה.
ניצולים מהעיר אל-פאשר שנפלה לידי כוחות ה-RSF סיפרו על ירי מכוון לאזרחים, דריסה של פצועים ואלימות ומעשים קשים במהלך המצור וכיבוש העיר.
עדויות קשות ומזעזעות נחשפות מפי ניצולים שנמלטו מהעיר אל-פאשר, מעוז הצבא האחרון בחבל דארפור, אשר נכבשה על ידי כוחות התמיכה המהירה (RSF) לאחר מצור ממושך של 18 חודשים. הסיפורים נאספו במחנה אוהלים שהוקם בשליטת הצבא בצפון סודן.
עבדולקאדיר עבדאללה עלי, בן 62, שסבל מנזק עצבי חמור ברגלו, תיאר את רגעי הכיבוש המדממים ואת הבריחה הנואשת:
"הבוקר שבו הגיעו ה-RSF היו כדורים, הרבה כדורים, וחומרי נפץ שהתפוצצו. אנשים איבדו שליטה. הם רצו החוצה מהבתים שלהם, וכל אחד רץ לכיוון אחר, האב, הבן, הבת – רצים."
עלי תיאר את האכזריות של הלוחמים כלפי האזרחים הנמלטים:
"הם ירו על האנשים – הקשישים, האזרחים, עם תחמושת חיה, הם היו מרוקנים עליהם את הנשק. חלק מאנשי ה-RSF הגיעו עם המכוניות שלהם. אם הם ראו מישהו שעדיין נושם, הם דרסו אותו."
עלי הוסיף ותיאר סצנה שראה מרחוק, שבה הלוחמים הפרידו בין גברים לנשים:
"הם הרגו את הגברים, הם לא הרגו את הנשים, אבל כל הגברים נורו. היו הרבה הרוגים וברחנו."
מוחמד עבאקר אדם, פקיד מקומי לשעבר ממחנה עקורים סמוך, נמלט מהעיר יום לפני כיבושה וסיפר על המראות בדרכי הבריחה:
"הדרך לכאן הייתה מלאה במוות. הם ירו בכמה אנשים ממש מולנו ואז נשאו אותם וזרקו אותם רחוק. ועל הדרך, ראינו גופות בחוץ".
עדויות נוספות על מעשים קשים תוארו בכתבה.
אישה בת 19, שברחה עם אחיה ואחותה הקטנים לאחר שאביה החייל נהרג, תיארה את מסעם הקשה ואת האובדן בדרך:
"לא לקחנו מספיק מים כי לא ידענו שהמרחק כל כך רחוק. הלכנו והלכנו וסבתא שלי התעלפה. חשבתי שזה אולי מחוסר אוכל או מים. בדקתי לה דופק, אבל היא לא התעוררה, אז מצאתי רופא בכפר סמוך. הוא בא ואמר, 'סבתא שלך נתנה לכם את נשמתה'. ניסיתי לשמור על עצמי חזקה בשביל אחותי ואחי, אבל לא ידעתי איך אספר לאמא שלי."
אחיה בן ה-15 סיפר על החקירה שעבר במחסום של ה-RSF:
"ה-RSF חקרו אותנו שעות בשמש. הם אמרו שאנחנו חיילים – חלק מהמבוגרים יותר כנראה היו. לוחמי ה-RSF עמדו מעלינו והקיפו אותנו, מצליפים בנו ומאיימים עלינו ברובים שלהם. איבדתי תקווה ואמרתי להם, 'מה שאתם רוצים לעשות לי, תעשו'."
עבדאללה אדם מוחמד, מוכר בשמים שנאלץ להיפרד משלוש בנותיו הקטנות במחסום מחשש לגיוס כפוי סיפר:
"נתתי את הבנות שלי לנשים שנסעו איתנו. ואז ה-RSF הביאו כלי רכב גדולים, ואנחנו הגברים פחדנו שהם יגייסו אותנו בכוח. אז חלק מאיתנו רצו ונמלטו לשכונה. כל הלילה חשבתי, איך אמצא את הילדים שלי שוב? איבדתי כבר כל כך הרבה אנשים – פחדתי שגם אותם אפסיד."
ניצולים תיארו גם כיצד הופשטו מרכושם במחסומים של ה-RSF:
"לוחמי ה-RSF הפשיטו אותנו מכל מה שהיה לנו: כסף, טלפונים, אפילו הבגדים היפים שלנו. בכל עצירה הם דרשו שתתקשר לקרובי משפחה כדי שיעבירו כסף לחשבון הטלפון הנייד שלך לפני שיתנו לך לעבור למחסום הבא."
0 תגובות