בתחילת השנה הנוכחית, כאשר הרחובות בטהרן רעדו תחת רגליהם של המוני מפגינים, נראה היה כי דונלד טראמפ מצא את ההזדמנות המושלמת ליישם את דוקטרינת הלחץ המקסימלי שלו, הפעם באמצעות כוח צבאי.
מאז, מים רבים זרמו בנהר הפוטומק, והנשיא הספיק להתהפך - עלינו. בכתבה מרתקת של ה'וול סטריט ג'ורנל', ביצעו הכתבים שחזור של כל ההודעות הטראמפיות הנוגעות למלחמה עם איראן, ציטוטים המעידים כאלף עדים על ההתהפכות שעברה על טראמפ מאז ינואר שעבר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכל התחיל כאשר הנשיא האמריקאי, שמעולם לא הצטיין בעודף איפוק או בהבנה עמוקה של מורכבויות המזרח התיכון, מיהר להפוך את הרשתות החברתיות לזירת קרב רטורית, תוך שהוא מפזר הבטחות חסרות כיסוי לשינוי משטר קרוב. הוא פנה ישירות לאזרחים האיראנים ודחק בהם לנקוט באלימות אקטיבית נגד מוסדות השלטון, כשהוא מציג מצג שווא לפיו העוצמה האמריקאית תעמוד מאחוריהם בכל מחיר ותוביל אותם אל הארץ המובטחת של החופש.
באותם ימים של חודש ינואר, האמינו רבים בוושינגטון כי מדובר בעוד התרברבות שגרתית, אולם ב-13 בינואר 2026, הבהיר טראמפ בדיוק מהן כוונותיו כאשר פירסם ברשת החברתית שלו את הקריאה הבאה:
13 בינואר 2026:
"פטריוטים איראנים, המשיכו למחות - השתלטו על המוסדות שלכם!!! שמרו את שמותיהם של הרוצחים והמתעללים. הם ישלמו מחיר כבד. ביטלתי את כל הפגישות עם גורמים רשמיים איראנים עד שההרג חסר ההיגיון של המפגינים ייפסק. העזרה בדרך. תהפכו את איראן לגדולה שוב!!!".
הצהרה זו הייתה הבטחה מפורשת להתערבות צבאית שתבוא להציל את המפגינים, הבטחה שהתבררה בהמשך כקטלנית עבור אותם אזרחים שהעזו להאמין למילים הריקות שיצאו מהבית הלבן.
המילים הפכו למעשים, או לפחות לניסיון עקוב מדם ליישם אותן, בסוף חודש פברואר, עם פתיחת המערכה הצבאית האמריקאית-ישראלית הרשמית נגד הרפובליקה האיסלאמית.
ב-28 בפברואר 2026, פתח חיל האוויר הישראלי במתקפה אווירית מאסיבית אשר הביאה לחיסולו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי ובכירים נוספים בטהרן, אירוע שהיה אמור, לפי הקונספציה של טראמפ, להוביל לקריסה מיידית של השלטון. באותו ערב גורלי, שיחרר הנשיא האמריקאי סרטון וידאו מתוזמן היטב שבו פרש את מטרות המלחמה הגרנדיוזיות שלו, כשהוא מציג חזון של מחיקה טוטאלית של האיום האיראני.
בסרטון המדובר, הצדיק טראמפ את פתיחת המלחמה בנימוקים ביטחוניים באומרו כי:
28 בפברואר 2026:
"המטרה שלנו היא להגן על העם האמריקאי על ידי חיסול איומים מיידיים מצד המשטר האיראני, קבוצה מרושעת של אנשים קשים מאוד, נוראיים"
באותם רגעים, נדמה היה כי ארצות הברית צועדת לקראת כיבוש מלא או לכל הפחות השמדה מוחלטת של היכולות הצבאיות של יריבתה המושבעת, כשטראמפ אינו מותיר מקום לספק לגבי גורל המשטר.
באותו סרטון ממש, פנה טראמפ פעם נוספת אל הציבור האיראני, אך הפעם הטון שלו היה שונה, כשהוא דורש מהם להישאר מסוגרים בבתיהם בזמן שהפצצות האמריקאיות מחריבות את המשטר. הוא הכריז בפני המצלמות:
28 בפברואר 2026:
"לבסוף, לעם הגדול והגאה של איראן, אני אומר הלילה כי שעת החופש שלכם קרובה. הישארו מוגנים. אל תעזבו את בתיכם. מסוכן מאוד בחוץ. פצצות ייפלו בכל מקום. כשתסיים, השתלטו על הממשלה שלכם. היא תהיה שלכם לקחת. זו תהיה, ככל הנראה, ההזדמנות היחידה שלכם לדורות... אמריקה מגבה אתכם בעוצמה מכרעת וכוח הרסני".
האשליות של טראמפ לגבי קריסה מהירה של מנגנוני הביטחון האיראניים באו לידי ביטוי גם בפנייה ישירה שלו אל כוחות הביטחון של האויב באותו הלילה של ה-28 בפברואר.
28 בפברואר 2026:
"לחברי משמרות המהפכה האיסלאמית, הכוחות המזוינים וכל המשטרה, אני אומר הלילה שעליכם להניח את נשקכם ולקבל חסינות מלאה. או לחילופין, להתמודד עם מוות ודאי".
מעבר לשינוי המשטר, הציב טראמפ באותו סרטון מכונן מטרות מבצעיות מרחיקות לכת, אשר כללו את חיסולו המלא של מערך הטילים ותעשיית הנשק האיראנית, השמדת הצי הימי וניטרול מוחלט של כל ארגוני הפרוקסי הפועלים בחסות טהרן. הוא התחייב בפני הציבור האמריקאי והעולם כולו כי המלחמה לא תסתיים עד אשר יוסר האיום הקונבנציונלי והלא-קונבנציונלי כליל, באומרו:
28 בפברואר 2026:
"אנחנו הולכים להשמיד את הטילים שלהם ולהחריב את תעשיית הטילים שלהם עד היסוד. היא תימחק לחלוטין, שוב. אנחנו הולכים להשמיד את הצי שלהם. אנחנו הולכים להבטיח ששלוחי הטרור של האזור לא יוכלו עוד לערער את היציבות באזור או בעולם ולתקוף את כוחותינו".
הבטחות אלו הפכו במהרה לאבן הריחיים על צווארה של האסטרטגיה האמריקאית, כאשר התברר כי למרות חודשים של הפצצות כבדות, היכולות המבצעיות של איראן נותרו רחוקות מלהימחק.
ככל שהמלחמה התקדמה אל תוך חודש מרץ, החריף טראמפ את הרטוריקה שלו בניסיון לחפות על חוסר ההישגים הברורים בשטח.
ב-6 במרץ 2026, הוא דחה על הסף כל אפשרות לפתרון דיפלומטי או לפשרה כלשהי, והצהיר כי ארצות הברית תסתפק אך ורק בהרס מוחלט של המערכת הקיימת והקמת משטר בובות אמריקאי בטהרן. הוא כתב אז בחשבונו:
6 במרץ 2026:
"לא תהיה עסקה עם איראן מלבד כניעה ללא תנאי! לאחר מכן, ובחירת מנהיג(ים) גדולים ומקובלים, אנחנו, ורבים מבעלי בריתנו ושותפינו הנפלאים והאמיצים מאוד, נעבוד ללא לאות כדי להחזיר את איראן מסף השמדה, ונהפוך אותה לכלכלית גדולה יותר, טובה יותר וחזקה יותר מאי פעם".
המציאות, כדרכה במזרח התיכון, הכתה בוושינגטון בעוצמה אדירה כאשר טהרן לא מיהרה להניח את נשקה, אלא הגיבה באסטרטגיה אסימטרית כואבת במיוחד.
איראן סגרה את מיצרי הורמוז, עורק החיים של כחמישית מאספקת הנפט העולמית, מה שהוביל לזינוק מטורף במחירי הדלק, לאינפלציה גלובלית משתוללת ולהתרוקנות רזרבות הנפט העולמיות.
במקביל, שיגרו האיראנים ושלוחיהם באזור נחילי מל"טים וטילים לעבר כוחות אמריקאים ויעדים אסטרטגיים של בעלות בריתה של ארצות הברית. הלחץ הכלכלי הפנימי בתוך ארצות הברית, יחד עם החשש האמיתי מקריסה פיננסית עולמית, אילצו את הנשיא הלוחמני לחשב מסלול מחדש ולסגת מכל קוויו האדומים.
כדי להבין את גודל הצביעות והזיגזג של טראמפ, יש לחזור לשנת 2018, אז הוביל את המהלך החד-צדדי של פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין (JCPOA), תוך שהוא תוקף את הנשיא לשעבר ברק אובמה על כך שהעניק לטהרן הקלות כלכליות קלות ערך בהרסניותן מאלו שהוא עצמו יעניק להם בהמשך. ב-8 במאי 2018, הסביר טראמפ את החלטתו לפרוש מההסכם במילים הבאות:
8 במאי 2018:
"ההסכם הסיר סנקציות כלכליות משתקות מעל איראן בתמורה למגבלות חלשות מאוד על הפעילות הגרעינית של המשטר, וללא מגבלות כלל על התנהגותו המרושעת האחרת, לרבות פעילותו הזדונית בסוריה, בתימן ובמקומות אחרים ברחבי העולם".
תקיפה זו של הסכם אובמה נראית היום באור נלעג במיוחד, לאור העובדה שטראמפ הסכים כעת למתווה שאינו כולל שום מגבלה על אותה "התנהגות מרושעת" בדיוק, בזמן שהוא משחרר מיליארדי דולרים למשמרות המהפכה באמצעות נפט ונכסים מופשרים.
הקריסה המוחלטת של הקונספציה של טראמפ הגיעה לשיאה באמצע חודש יוני הנוכחי, עם חתימתו של מזכר הבנות חדש ושערורייתי בין וושינגטון לבין השלטון החדש בטהרן – שלטון שבראשו עומד כעת מוג'תבא ח'אמנאי, בנו של המנהיג שחוסל, כאשר משמרות המהפכה חזקים מאי פעם.
במסיבת עיתונאים מביכה במיוחד שקיים במהלך פסגת ה-G-7 בצרפת ב-17 ביוני 2026, הציג טראמפ מהפך רטורי ורעיוני מדהים, כשהוא הופך את האייתוללות הרדיקליים לפרטנרים לגיטימיים וחכמים, רק כדי להצדיק את נסיגתו מהמלחמה הכושלת. הוא הכריז בפני העיתונאים הנדהמים:
17 ביוני 2026:
"יש להם קבוצה חדשה של מנהיגים... אני חושב שהם חכמים מאוד. אני חושב שהם הרבה פחות רדיקליים... אני חושב שהם באמת טובים. הם אוהבים את המדינה שלהם... קבוצת המנהיגים הראשונה שלהם הלכה כולה, קבוצת המנהיגים השנייה שלהם הלכה כולה. קבוצת המנהיגים השלישית שלהם, קצת הלכה... בכנות, אני חושב שזה שינוי משטר. אני חושב שהם הולכים להתנהג אחרת לגמרי".
הנשיא ניסה להציג את חילופי הגברי הכפויים בתוך השושלת האיסלאמית כ"שינוי משטר" מוצלח, כל זה בזמן שבפרלמנט האיראני ממשיכים לשרוף את דגלי ארה"ב.
באותה מסיבת עיתונאים, הודה טראמפ למעשה כי הפחד מפני המשבר הכלכלי והאינפלציה שגרמה סגירת המיצרים הוא זה שהכניע את המעצמה האמריקאית, ולא להפך. הוא הודה בגלוי כי שיקולי הבורסה והכלכלה האישית שלו גברו על כל האינטרסים האסטרטגיים ארוכי הטווח של ביטחון העולם, באומרו:
17 ביוני 2026:
"הדבר היחיד שלא רציתי לראות זה שלא רציתי לראות קטסטרופה כלכלית. אם היית ממשיך את זה, זה היה יכול לקרות. אבל כל מה שאני יודע זה שבכל פעם שדיברנו על אפשרות לשלום, הבורסה זינקה כמו ספינת רקטה".
המעבר החד מדרישה לכניעה ללא תנאי לחשש מגורל מדדי המניות בוול סטריט חשף את חולשתו האמיתית של הממשל הנוכחי מול סחיטה אנרגטית.
אולי הוויתור המביש והמסוכן ביותר של טראמפ באותה מסיבת עיתונאים בצרפת נגע למערך הטילים של איראן – אותו מערך שהוא הבטיח "למחוק ולהחריב עד היסוד" רק ארבעה חודשים קודם לכן. כעת, כשהוא ניצב מול שוקת שבורה, טען הנשיא בשיא האדישות כי לאיראן יש זכות מלאה להחזיק בטילים בליסטיים המאיימים על המזרח התיכון ואירופה, תוך שהוא מקטין לחלוטין את חומרת האיום הקונבנציונלי.
17 ביוני 2026:
"הם חייבים שיהיו להם כמה בגלל שלאנשים אחרים יש כמה... טילים הם לא הבעיה... הם פוגעים במיקום קטן, אבל הם לא מפוצצים את כדור הארץ... נדבר גם על שלוחי הטרור שיש להם, שאנחנו לא רוצים שזה יקרה".
במחי יד הפקיר הנשיא את ביטחונן של בעלות בריתה של ארצות הברית באזור, כולל ישראל ומדינות המפרץ, שנותרו חשופות לאלפי הטילים שנותרו בידי המשטר בטהרן.
לבסוף, הזיגזג הגדול ביותר נרשם בסוגיית המימון והסנקציות הכלכליות, כאשר המתווה החדש מאפשר לאיראן לחזור למכור נפט באופן חופשי ומזרים אליה סכומי עתק של מאות מיליארדי דולרים באמצעות שותפים אזוריים וקרנות בקטאר. טראמפ, שבעבר הציג כל שחרור כספים לאיראן כבגידה, ניסה להצדיק את המהלך הנוכחי בטיעונים קפיטליסטיים תמוהים על מעמדו של המטבע האמריקאי, תוך שהוא מסיר מעצמו כל אחריות מוסרית או ביטחונית למימון הטרור העתידי של המשטר.
17 ביוני 2026:
"לקחנו הרבה מהכסף שלהם, ויש לנו את הכסף שלהם. לקחנו את הכסף שלהם, זה לא הכסף שלנו, זה הכסף שלהם, והקפאנו אותו. בנקודת זמן מסוימת אני מניח שנצטרך להחזיר אותו. אתם יודעים, אם לא היינו מחזירים אותו, אף אחד לא היה משקיע שוב בדולר".
מעבר למשמעויות הכלכליות המיידיות של העברת מאות המיליארדים, חתימתו של טראמפ על מזכר ההבנות מותירה את המזרח התיכון כולו בעמדת המתנה מתוחה ומלאת חרדה מפני הבאות.
ההצהרות המשתנות של הבית הלבן במהלך ארבעת חודשי הלחימה הוכיחו לבעלות בריתה הוותיקות של וושינגטון באזור כי המשענת האסטרטגית האמריקאית הפכה למשענת קנה רצוץ, המושפעת בעיקר מתנודות רגעיות במדדי הבורסה בניו יורק ולא מתכנון אסטרטגי ארוך טווח.
בזמן שטראמפ מתגאה במניעת קטסטרופה כלכלית פנימית ובחזרת היציבות לשווקים, המדינות הניצבות בקו האש הראשון מול טהרן נאלצות כעת להתמודד עם מציאות חדשה ומסוכנת שבה מחוללת הטרור האזורית יוצאת מהעימות כשהיא מחוזקת, לגיטימית ועשירה מאי פעם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כך סיכם הנשיא את אחת החרפות האסטרטגיות הגדולות ביותר בתולדות הדיפלומטיה האמריקאית, חרפה שהחלה בהבטחה לניצחון מוחלט והסתיימה בכניעה מבישה.
0 תגובות