אלפי דמויות אדומות המעטרות את מצוקי חואשאן שבדרום סין מעסיקות חוקרים כבר שנים. הציורים העתיקים, שנוצרו לפני יותר מאלפיים שנה, נותרו בולטים לעין למרות תנאי מזג האוויר הקשים באזור. כעת מחקר חדש מציע הסבר מפתיע לעמידות יוצאת הדופן שלהם.
במחקר נמצא כי האמנים הקדומים לא הסתפקו בפיגמנט אדום פשוט. בדיקות של שכבות הצבע העלו כי נעשה שימוש בחרסית עשירה בהמטיט, המינרל שהעניק לציורים את צבעם האדום, לצד סיד וחומרים שמקורם בדם.
לדברי צוות החוקרים, החלבונים שבדם ככל הנראה הגיבו עם הסיד וסייעו בהיווצרות שכבה יציבה של סידן פחמתי סביב חלקיקי הצבע. התהליך יצר למעשה חומר מקשר טבעי, שחיזק את אחיזת הפיגמנט בסלע הגיר וייתכן שהוא הסיבה לכך שהציורים הצליחו לשרוד אלפי שנים של חום, לחות, גשמים עזים ואף סופות טייפון.
המחקר, בהובלת מנג וו מאוניברסיטת שאנדונג, התבסס על בדיקות של שברי סלע שנפלו משלושה אתרים באזור. כך יכלו החוקרים לבחון את החומרים מבלי לקחת דגימות ישירות מהציורים העתיקים. הם השתמשו בין היתר במיקרוסקופיה, בשיטות ספקטרוסקופיות ובניתוח חלבונים כדי לזהות את הרכב הצבע.
אחד הממצאים המסקרנים ביותר היה זיהוי של חלבונים הקשורים הן לדם של בעלי חיים והן לסרום אנושי. החוקרים העלו אפשרות כי השימוש בדם לא נועד רק למטרות טכניות, אלא נשא גם משמעות טקסית או דתית עבור בני התרבות שיצרה את הציורים.
עם זאת, חלק מהפרשנות עדיין שנוי במחלוקת. החוקרים כאמור הציעו כי ייתכן שחלק מהדם היה אנושי, אך מומחים אחרים הזהירו כי אין בשלב זה ראיות מספיקות כדי לקבוע זאת. בין היתר, לא הופק DNA עתיק מהדגימות והבדיקות בוצעו במספר מצומצם של אתרים.
ציורי חואשאן הם חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בדרום סין. לפי הארגון, עשרות אתרי אמנות הסלע באזור מתוארכים לתקופה שבין המאה החמישית לפני הספירה למאה השנייה לספירה ומיוחסים לבני הלואו-יואה. בציורים מופיעים בני אדם, בעלי חיים, סירות, כלי נשק ותופי ברונזה, והם נחשבים מקור חשוב להבנת התרבות הקדומה שחיה באזור.
אם מסקנות המחקר יאוששו במחקרים נוספים, הן עשויות ללמד כי יוצרי הציורים שלטו בטכניקת הכנת צבע מתוחכמת בהרבה מכפי שהיה מקובל לחשוב. יותר מאלפיים שנה לאחר שהונחו על הסלע, הדמויות האדומות עדיין נראות לעין, וייתכן שהסוד לכך טמון דווקא באחד המרכיבים החריגים ביותר שאפשר לדמיין בתוך צבע עתיק: דם.
0 תגובות