אחת מתחנות הכוח הסולאריות הגדולות בעולם מציגה תוצאה בלתי צפויה: במקום שבו היה בעבר מרחב מדברי וצחיח צמחה לפתע צמחייה עשירה, עד שהעשב עצמו הפך לבעיה. הפתרון שנבחר היה יוצא דופן: להכניס לשטח אלפי כבשים.
הסיפור מתרחש בטלאטאן שבמחוז צ'ינגחאי בצפון מערב סין, על הרמה הטיבטית, בגובה של כמעט 3,000 מטרים מעל פני הים. עד סוף המאה הקודמת, שיעור המדבור באזור הגיע לכ־98.5%, והשטח סבל מרוחות חזקות שהעיפו חול ואבנים ופגעו גם במתקנים הסולאריים.
בשנת 2012 החלה באזור הקמת בסיס סולארי עצום. מיליוני לוחות נפרסו על פני שטח של מאות קילומטרים רבועים, אך לצד ייצור החשמל התרחש שינוי נוסף, שלא בהכרח תוכנן מראש.
הלוחות סיפקו לצמחייה שמתחתיהם צל והגנה מהרוח. בנוסף, המים המשמשים לניקוי הלוחות חלחלו אל הקרקע וסייעו להגדלת הלחות. לפי נתוני ניטור שפורסמו על ידי גורמים סיניים, בתוך כמה שנים ירדה מהירות הרוח באזור בכ־50%, האידוי פחת בכ־30% וכיסוי הצמחייה הגיע לכ־80%.
אלא שההצלחה האקולוגית יצרה בעיה חדשה: העשב צמח במהירות והגיע לגובה שעלול להצל על הלוחות ולהפחית את יעילותם. בעונה היבשה הוא גם הפך לחומר בעירה שעלול להגדיל את סכנת השריפות. ניסו להתמודד עם הבעיה באמצעות כיסוח ועבודות תחזוקה,, ואף נבחן השימוש בקוטלי עשבים, אך הפתרון שנבחר היה פשוט בהרבה.
יותר מ־20 אלף כבשים הובאו לרעות בשטח שבין הלוחות. הן אוכלות את הצמחייה, מסייעות לשמור עליה בגובה הרצוי ומפחיתות את הצורך בכיסוח מכני. במקביל, הרועים המקומיים מקבלים שטחי מרעה, והכבשים נהנות מהצל שמספקים הלוחות בימי הקיץ.
כך נוצר מודל יוצא דופן שבו אותה קרקע משמשת לייצור חשמל ולמרעה, בעוד תחנת הכוח מספקת גם תנאים שמסייעים לצמחייה להתבסס מחדש.
המתחם בטלאטאן ממשיך להתרחב, ובסוף 2024 כבר השתרע הבסיס הסולארי על כ־420 קילומטרים רבועים,, עם הספק מותקן של כ־17.73 מיליון קילוואט, לפי נתוני ממשלת סין.
0 תגובות