גשרים שקופים הפכו בשנים האחרונות לאטרקציה שמושכת מיליוני תיירים בסין. בסרטונים שמופצים ברשת נראים מבקרים צועדים על רצפות זכוכית התלויות מעל תהומות, נאחזים במעקות, קופאים במקום ולעיתים אף מסרבים להמשיך לצעוד, כשהקרקע נמצאת מאות מטרים מתחת לרגליהם.
אלא שמאחורי אחד המיזמים המפורסמים והמרשימים בתחום עומד אדריכל ישראלי: חיים דותן, שתכנן את גשר הזכוכית העצום באזור ז'אנגג'יאג'יה שבסין.
הגשר, שנפתח למבקרים באוגוסט 2016, נמתח בין שני צוקים בגובה של כ־300 מטרים מעל קרקעית הקניון.
אורכו כ־430 מטרים ורוחבו כשישה מטרים, והוא מאפשר למבקרים לצעוד על משטח שקוף ולצפות ישירות בנוף שמתחת לרגליהם.
כשהמבט מופנה כלפי מטה, התחושה היא שהרגליים אינן דורכות על דבר, אלא תלויות באוויר מעל תהום עצומה.
דותן ביקש ליצור מבנה שלא יתחרה בנוף הדרמטי של ההרים, אלא ישתלב בו עד שכמעט ייעלם לעין. התוצאה הייתה גשר שנראה מרחוק כמעט בלתי נראה, אך עבור מי שעולה עליו, השקיפות הופכת לחלק המרכזי בחוויה.
הגשר של דותן הוא חלק מתופעה רחבה שהתפתחה בסין, שם נבנו בשנים האחרונות גשרים, שבילי הליכה ומשטחי תצפית מזכוכית, המוצבים מעל עמקים, קניונים ומדרונות תלולים. האטרקציות האלה נועדו לספק למבקרים חוויה המשלבת נוף עוצר נשימה עם פחד גבהים, והסרטונים המתעדים את התגובות של המבקרים הפכו ללהיט ברשתות החברתיות.
בחלק מהתיעודים נראים אנשים מתקדמים בזהירות, צמודים למעקה, בעוד אחרים מתיישבים על הרצפה, נאחזים בחבריהם או מסרבים להביט למטה. גם כאשר המשטח מתוכנן לשאת את משקלם, המוח מתקשה לעיתים לקבל את העובדה שהזכוכית השקופה היא למעשה רצפה יציבה.
אחד האתגרים של האטרקציות האלה הוא הפער בין הידיעה שהמבנה תוכנן ונבדק מבחינה הנדסית לבין התחושה שהגוף חווה כשהעיניים רואות את התהום שמתחת. דווקא השקיפות, שאמורה להעניק למבקרים תצפית בלתי מוגבלת, היא שהופכת את ההליכה לחוויה מפחידה כל כך.