בעוד שהניחוש הרווח הוא שהזדקנות מוחית היא תהליך בלתי הפיך, מחקר חדש שפורסם ב־Nature מערער את ההנחה הזו. לפי צוות בהובלת פרופ’ כריסטוף טייס מאוניברסיטת סטנפורד וד"ר טימותי קוקס מאוניברסיטת פנסילבניה, שינוי במיקרוביוטת המעיים - כלומר באוכלוסיית החיידקים שבתוך המעיים - עשוי להיות אחד הגורמים לירידה בזיכרון אצל עכברים מבוגרים.
במהלך הניסוי נחשפו עכברים צעירים לסביבה החיידקית של עכברים מבוגרים, ויכולתם לזכור חפצים ומקומות הידרדרה לרמה הדומה לזו של העכברים הזקנים. "ההבדלים נעלמו לחלוטין - כאילו הם הזדקנו בן לילה," סיפר קוקס בראיון ל־Nature.
החוקרים זיהו אשם מרכזי אחד: Parabacteroides goldsteinii, חיידק שמתרבה במעי עם הגיל. כשהוא הושתל בעכברים צעירים ובריאים, הזיכרון שלהם נפגע באופן מדיד. מסתבר שהחיידק מפריש חומצות שומן בינוניות, ובהן תרכובת בשם 3‑הידרוקסי־אוקטנואית, המפעילה קולטנים על תאי חיסון במעי. הפעלה זו גורמת לשחרור ציטוקינים דלקתיים הפוגעים בקשר שבין המעי למוח - דרך עצב הוואגוס, אחד מהעצבים הארוכים ביותר בגוף המשמש כציר תקשורת מרכזי. הפגיעה הזו מחלישה את פעילות ההיפוקמפוס, האזור במוח האחראי על יצירת זיכרונות.
אך החדשות הטובות הן שהפגיעה ניתנת לטיפול. כאשר החוקרים השמידו את חיידקי המעי באמצעות אנטיביוטיקה, חזרו העכברים המבוגרים להפגין ביצועים קוגניטיביים של צעירים. טיפול ממוקד יותר, באמצעות בקטריופאג'ים (נגיפים התוקפים רק את החיידק המזיק), שיפר את הזיכרון מבלי לפגוע במיקרוביוטה הבריאה. דרך נוספת שהוכחה כיעילה הייתה גירוי עצב הוואגוס, כולל באמצעות הורמוני עיכול כמו CCK ו־GLP‑1 - מנגנון שכבר נמצא בשימוש רפואי במחלות כגון אפילפסיה ושיקום לאחר שבץ.
האם הממצאים הללו רלוונטיים גם לבני אדם? לדברי ד"ר דייוויד ווזור מאוניברסיטת מזרח אנגליה, המסלול הביולוגי שאותר בעכברים "ככל הנראה שמור גם אצלנו", אך דרוש מחקר נוסף כדי לאשר זאת. באוניברסיטת פנסילבניה כבר מתנהל ניסוי קליני שבוחן האם גירוי לא פולשני של עצב הוואגוס יכול לשפר את הזיכרון אצל מבוגרים.
המחקר החדש מעורר תקווה בגישה חדשה לגמרי: טיפול במעי - ולא במוח - כדרך לשמר את הזיכרון והחשיבה בגיל מבוגר.
0 תגובות