האחות שלנו לא חדלה לספר על שבעת הקילוגרמים שהיא עלתה בשנים האחרונות וכה משתוקקת להשיל. היא אובססיבית לגבי המספרים על הצג. אבל על פי מחקר שנערך באקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, "שיחת משקל" - שיחות עם בני משפחה וחברים על כמה אתם או אחרים סביבכם שוקלים - היא אחת הדרכים המהירות ביותר לחבל בתדמית של הגוף ובקשר עם מזון.
עכשיו, בואו, זה לא שלא ידענו כי כל ההתעסקות הזו במשקל והפטפוט האינסופי עליו הם בעייתיים, אבל אנו מסרבים להאמין לכל אותם אנשים שיצא לנו להכיר, המסתובבים בעולם עם עודף משקל לגופם וכשפרצופינו נפגשו בקרן רחוב, לאחר תקופה שבה לא התראינו והחמאנו להם כי רזו, הם ענו כי זה קרה לאחר שהם החליטו פשוט לשחרר ולא לעשות עניין מהמאכלים שהם מכניסים לפיהם.
ניסינו בעצמנו. עלינו עוד 5 ק"ג. לא עבד. יתכן שאצלנו הפתרון נעוץ דווקא בדיבור הבלתי פוסק שמונע ממנו להפריז בבליסת ג'אנק פוד, אבל לכו תתווכחו עם המדע.
והנה הסיבה: ימי הילדות שלכם. לדברי החוקרים, אם ההורים מבלים זמן רב מדי בפטפוט על מסת הגוף שלהם (חיובית או שלילית) או עידוד ילדיהם לפקוח עין על המשקל, הצאצאים נוטים יותר להתכנס פנימה ולאמץ אסטרטגיות הרזיה לא בריאות כמו הרעבה או אכילה חסרת מעצורים, כתוצאה מכך.
מצד שני, עדיף שהשיחות על דימוי הגוף יתמקדו בהקניית הרגלים בריאים (כמו אכילה נכונה), בלי להזכיר את האופן שבו היא משפיעה על המשקל.
מה שמחזיר אותנו לאחותנו: הרגלי ילדות לא מסתלקים ונעלמים מעצמם כשאנחנו מתבגרים, לצערנו. הזכירו לאחות שלכם כי המאמצים שלה לרזות לא צריכים להיות עניין של מספרים, אלא של בריאות איתנה.