היום ההורים פיתחו יותר מודעות לבעיה הזאת ועצם מוכנותם להתחשב בבעיות הפסיכולוגיות של הילד, לתמוך בו ולתת לו את ההזדמנות למצוא את מקומו במשפחה מפחיתים בצורה משמעותית את הלחץ. ישנם גם מקרים מעודדים בהם הילדים האמצעיים אהבו מאוד את מעמדם ולמדו לנצל אותו לצורך חיזוק אישיותם.כך לצד האח הגדול שאמור לגלות אחריות ולעמוד בציפיות ההורים, האמצעי יכול לקחת את החיים בקלות ולא לקרוס תחת הנטל. מאידך, לצד האח הקטן הוא יכול ליהנות ממעמד האח הגדול והנערץ. לכן אסור לשכוח שמה שבסופו של דבר משפיע על אישיותו של הילד זה לא המספר הסידורי שלו במשפחה, אלא האווירה במשפחה והיחסים עם ההורים.
בדרך כלל כשמדובר בכריכים גם האלימים ביותר שבינינו לא חושבים על הילדים ומסתפקים בחלומות על שוקולד או גבינה. אבל זה אכן שמו של הילד האמצעי במשפחה, לרוב השני מבין השלושה: "ילד-סנדוויץ'". במשפחה הישראלית הממוצעת עם שלושה ילדים ילד-סנדוויץ' הוא בדרך הכלל הילד השני, אך במשפחות ברוכות ילדים בתואר המפוקפק הזה יכול לזכות כל ילד שהוא לא הגדול ביותר ולא הצעיר ביותר. ככל שפער הגילאים בין הילד לאח הקטן שלו גדול יותר כך יש יותר סיכוי שהילד יפתח את כל התסמינים של "ילד-סנדוויץ'". כשילד אחד זמן רב נהנה מהמעמד המפנק של הילד הצעיר ביותר ופתאום עליו לוותר על התואר הזה לטובת תינוק חדש הדבר עלול לגרום למשבר, גם אם מדובר בילד רביעי מתוך חמישה.
הילד הגדול הוא הילד שמלמד את הוריו הצעירים להיות הורים. אתו הם חווים בפעם הראשונה את הצעד הראשון, את הכניסה הראשונה לכיתה א' וכו'. זמן מה הוא גם נהנה ממעמד של הבן היחיד ולכן מקבל את כל תשומת הלב של הוריו. הילד הצעיר ביותר הוא בדרך כלל גם בן זקונים ולכן הוא זה שזוכה לפינוקים ותמיכה מרבית.
ודווקא הילד האמצעי נאלץ להשקיע מאמצים גדולים כדי למצוא את מקומו במשפחה. המחקרים מראים שדווקא הילדים האמצעיים הם השאפתניים ביותר והתחרותיים ביותר בין כל הילדים. אך בשונה מהילדים הבכורים הם דווקא לא נוטים לפרפקציוניזם ומגלים מוכנות גדולה יותר להתחיל פרויקטים חדשים.
המשאב היקר ביותר במשפחות ברוכות ילדים הוא תשומת לב הורית. ככל שההורים עובדים קשה יותר וככל שיש יותר ילדים במשפחה כך הבעיה הזאת מחריפה. הילד הצעיר זוכה לתשומת לב בזכות גילו הצעיר, הבכור זוכה ליחס מהוריו בזכות העובדה שכל חוויה שלו בכל שלב היא גם חוויה ראשונה מהסוג הזה להוריו. והילד האמצעי נאלץ לחפש דרכים יצירתיות לזכות בתשומת לב של הוריו. כשאין לו את האפשרות למשוך תשומת לב בזכות ההישגים של הגדול וכשהוא כבר איננו זאטוט חמוד כמו הקטן, האמצעי עשוי למצוא את הדרך הקלה ביותר לזכות ביחס מהוריו: לפתח התנהגות בעייתית.
אם ההורים רואים שבין הילדים מתקיימת חלוקת תפקידים לא ראויה: הבכור המצליח, הקטן החמוד והאמצעי הבעייתי, עליהם להילחם בה מייד ובנחישות. חשוב לזכור גם שהדמות של הטיפוס הבעייתי אט-אט חודרת לתודעתו של הילד. עם הזמן הילד מתרגל לחשוב על עצמו כעל ילד בעייתי, רע, טיפש וכו'. מיותר לציין עם אילו בעיות צפוי להתמודד הנער שגדל עם דימוי עצמי שכזה.
הפתרון הטוב ביותר למניעת תסמונת הסנדוויץ' היא להבטיח לכל ילד במשפחה נישה משלו בה הוא נהנה מהערצה ותשומת לב הורית. במקרים מסוימים הילד האמצעי דווקא מוצא לעצמו תחום עיסוק ומצליח בו, אך הישגיו מתבטלים לעומת ההישגים של אחיו. כך למשל אם אחיו מצליחים בלימודים או במוזיקה והילד האמצעי הצליח להגיע להישגים רק בספורט, שבמקרים רבים הוא ענף פחות יוקרתי מאשר לימודים או אומנות, הילד מרגיש שהוא בעצם לא מצליח לעשות שום דבר שהיה מזכה אותו בהערצת הוריו. ומכאן הוא גם מגיע למסקנה שהוא הפחות מוצלח מכל הילדים במשפחה. כדי למנוע את המצב הזה ואת השלכותיו הקשות על כל בני הבית חשוב לא רק לזהות את התחום שבו לילד יש כישרון, אלא גם להראות לו שההורים מעריכים את הישגיו בתחום הזה לא פחות מאשר הישגי אחיו בתחומים אחרים, גם אם מדובר ב"בסך הכול" חוג חובבני או עזרה בבית.
0 תגובות