אחרי מספר שבועות בהם אנחנו שומעים את ה"בסדר" המשעמם והלא ממש מיידע, רבים מתייאשים, ואם העניינים לא מסתבכים, לעיתים קרובות לא יודעים מה באמת עובר על הילד שלהם במהלך היום.
כדי להתחיל לשנות את המצב, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להתחיל לשאול שאלות בצורה שונה. שאלות פתוחות ומזמינות יאפשרו לנו לפתוח בשיחה עם הילד וללמוד הרבה יותר על עולמו הפנימי ועל העניינים שלו בבית הספר.
כשהילד חוזר שמח ומרוצה מבית הספר, אין טעם לשאול אותו: "איך היה?" ברור שהיה לו כיף אם הוא חוזר עם חיוך. תשאלו אותו מה הדבר הכי טוב שקרה לו היום.
אם השמחה שלו קשורה להישג בלימודים תפתחו את השיחה ודברו קצת על המורה שנתנה לו ציון טוב או כתבה הערה טובה ביומן.
האם היא נוהגת לתת ציונים טובים? האם היא נחמדה באופן כללי? האם הילד אוהב את המקצוע שאותו היא מלמדת? ואיך הילדים האחרים הגיבו כששמעו שהמורה משבחת את בנכם או בתכם?
ואם הילד חוזר עצוב, השאלה הכללית: "קרה משהו?" לרוב לא ממש תעזור. אם הילד לא מעוניין להתחיל לשתף אתכם בכל הבעיות של הדינמיקה הקבוצתית בכיתה, השאלה הזאת היא לא זו שתגרום לו לעשות את זה פתאום.
הביעו הזדהות עם הרגשות של הילד, הסכימו אתו שהיה לו יום קשה, תיצרו אווירה תומכת ואוהדת ורק אז תתחילו לשאול את השאלות, בלי להפוך אותן לתחקיר. אל תדחפו את הילד לפינה בשאלות שיתכן והוא לא מעוניין בשלב הזה לענות עליהן: "מה קרה בדיוק? עם מי רבת? למה אתה נראה מדוכדך?"
שאלו אותו האם זה באמת היה יום קשה. תנסו לבדוק אתו מה היה הכי קשה ביום הזה? האם יש משהו שאתם יכולים לעזור לו? האם היה היום מישהו בכיתה שעזר לו בקשיים שלו? ומי לדעתו יכול לעזור לו לפתור את הבעיה?
גם כשאנחנו רוצים לקבל קצת יותר מידע על הדינמיקה הקבוצתית בכיתה, אין טעם לשאול: "איך אתה מרגיש בכיתה?" לרוב נקבל אותה תשובה קלאסית "בסדר", ונשאר עם אותו מידע שהיה לנו גם לפני השיחה. נהלו עם הילד שיחה פתוחה שלא נוגעת לנקודות הבעייתיות ותעודדו אותו לספר כמה שיותר על הילדים האחרים בכיתה.
גם מהסיפורים השונים שהילד יביא מבית הספר וגם מהדרך בה הוא יתאר את הילדים ואת האירועים השונים, נוכל ללמוד הרבה יותר מאשר מהשאלות הישירות. הסוד לשיחה מוצלחת במקרה הזה היא פשוט לא לשפוט.
לילד יש נקודת מבט משלו על האירועים, ושיפוטיות של ההורים לא תעודד אותו לשתף אותם באירועים כי אם הוא לא מסכים אתם, הוא ירגיש כי הם שופטים גם אותו וגם את דרך ההסתכלות שלו על מה שמתרחש בבית ספרו.
הביעו עניין בסיפור, אבל את תשפטו את המשתתפים, להפך, עודדו את הילד להביע את דעתו האישית ולנתח את המצב מנקודות מבט שונות. שיחות פתוחות כאלה לרוב נותנו להורים הרבה מאוד חומר למחשבה.
]]>
