ויקרא שמו בישראל – איך הפכו חיות לשמות פרטיים?

בתנ"ך אכן מצויים שמות כאלו, אם כי מספרם יחסית מועט. נמצא שמות כמו: איה, אריה, גדיאל, גמלי, זאב, חגב, חמור, יונה, ליש, נון, נחש, פרעש, צפור, שועל, שפן, שרף, ותחש עבור זכרים. ולנקבות: דבורה, חגלה, חולדה, יעל, עגלה, צפורה, ורחל.

מקורם העיקרי של חלק משמות אלו נתלה בברכת יעקב לבניו, כפי שמפורש בספר בראשית (פרק מט). שם נמשלו בנימין ל"זאב יטרף" ויהודה ל"גור אריה". שמות החיות הללו – אריה וזאב – משכו אחריהם גם שמות כמו צבי ודב. שמות אלו של חיות נתקבלו כשמות בני אדם ומשום מה השתרשו עד כדי כך שאפשר לשמוע ביטויים כמו "יש לי גן חיות" המתייחסים לשמות הילדים.

בשפת אידיש נשתרש מנהג מיוחד להצמיד לשם העברי את תרגומו באידיש. כך למשל נהוג לומר: אריה ליב, צבי הירש, זאב וולף, ודוב בער.

מעניין לראות ששמות אלו כוללים גם שמות של חיות טהורות וטמאות כאחד. שמות כמו צבי, אריה, זאב, דב, דבורה, ואילה נתפרסמו בישראל למרות היותם שמות של בעלי חיים, ואפילו בעלי-חיים טמאים.

אחד ההסברים למנהג זה מובא על ידי החיד"א זיע"א (שם הגדולים) הוא מציין שבאיטליא (באטליא) קצת נוהגים לשום לבניהם שם חיה. הטעם למנהג זה, על פי מה שקיבלו, הוא שבכך ינצל הילד מחולאים (מחלות). ולכן קראו בשמות כמו צבי, איל, או אריה וכיוצא בזה.

טעם נוסף למנהג זה מופיע בספרו 'זכר דוד', למי שלא נתקיימו לו בנים. מצא שם כתוב שיקרא את בניו בשם איזו חיה, ודבר זה נאמר עליו שהוא "בדוק ומנוסה".

בספר 'אוצר שמות חיים' אודות השם איל. שם נאמר ששמעו כמה פעמים שהרב קנייבסקי שצ"ל, כשבאו לשאול אותו על השם 'איל', אמר שלא לקרא בשם הזה.

ומשנשאל הרב קנייבסקי, שהרי החיד"א מזכיר את השם 'איל' כאחד השמות שקראו באיטליא לצורך הצלה מחולאים. הרב השיב לו בתחילה: "חידוש זו לא שמענו". בפעם אחרת אמר שיש שם כזה אך לא נהגו לקרא היום, והציע לקרוא בשם אליהו. ובפעם נוספת, כשהראו לו את לשון החיד"א מתוך ספר 'שם הגדולים', אמר הרב שהכוונה שם לאילה (לבת), אבל 'איל' (לזכר) אין כזה שם.