לפני 48 שנים בדיוק, בחודש אלול תשל"ח, ישבו מנחם בגין ואנואר סאדאת זה מול זה בוועידת קמפ דייוויד. בין העצים של אחוזת הנשיא האמריקני, תחת עיניו הפקוחות של ג’ימי קרטר, נחתם ההסכם שהיה אמור לסיים עשרות שנים של מלחמות דמים. מצרים קיבלה בחזרה את סיני, ישראל קיבלה הבטחה לשלום - והעולם הריע.
היום, כמעט חצי מאה אחרי, אותה סיני עצמה חוזרת לככב בכותרות – אבל לא כסמל של פיוס. לוויינים חושפים בונקרים חצובים בהרים, מסלולי המראה מוארכים למטוסי קרב, מערכות הגנה אווירית סיניות מתקדמות וכוחות בהיקף של עשרות אלפי חיילים. מה שהיה אמור להיות אזור מפורז ומרוסן לפי נספח הביטחון של ההסכם, הפך בהדרגה לזירה של התעצמות צבאית שקטה אך עקבית.
השאלה שמנקרת עכשיו בירושלים ובקהיר כאחד היא פשוטה ומטרידה: האם הרוח של קמפ דייוויד עדיין חיה, או שההרים של סיני מספרים סיפור אחר לגמרי?
הלווינים חושפים - בונקרים חצובים בהרים
בשנים האחרונות, חוקרי מודיעין גלוי (OSINT) עוקבים בדריכות אחר התפתחויות דרמטיות המתרחשות מתחת לאף של הקהילה הבינלאומית. על פי ניתוחים מעמיקים שפורסמו ברשתות החברתיות על ידי האנליסט הידוע Dinlas בפלטפורמת X, ודווחו בהרחבה באתר הצבאי המוביל Militarnyi ובכלי תקשורת בינלאומיים מרכזיים, מתגלה תמונה מטרידה במיוחד: קומפלקסים תת-קרקעיים עצומים ממדים נחצבו לאחרונה בעומק צלע הרים בצפון ובמרכז חצי האי סיני. מתקנים מבוצרים אלו מוקמו באסטרטגיה מדויקת בסמוך לשלושה שדות תעופה צבאיים מרכזיים, שבהם הוארכו באופן ניכר מסלולי ההמראה כדי לאפשר קליטה של מטוסי קרב מודרניים וחדישים.
במערכת הביטחון הישראלית מצביעים בדאגה על מתקנים אלו, ומעריכים כי לפחות חלק מהבונקרים הללו נועדו לאחסון מערכות נשק אסטרטגיות וטילים מתקדמים. חיזוק משמעותי להערכות הללו התקבל בדיוח חושפני של סוכנות הידיעות Axios מספטמבר 2025, המבוסס על שורת בכירים ישראליים, אשר קבע במפורש כי המצרים בנו מתקנים תת-קרקעיים שעל פי מודיעין ישראל עשויים לשמש לאחסון טילים בליסטיים. עם זאת, אותם בכירים הודו ביושר כי עדיין אין בידיהם הוכחה חותכת וחד-משמעית שטילים בליסטיים אכן מאוחסנים שם בפועל נכון לרגע זה.
במקביל, המערך הבליסטי העיקרי של צבא מצרים ממשיך לפעול בעיקרו ממערב לתעלת סואץ. כך למשל, האתר ההיסטורי בג'בל חמזה – ששימש במשך עשרות שנים, מאז שנות ה-50, לניסוי מנועי טילים על בסיס דגמי סקאד ישנים – עבר לאחרונה שיפוץ מקיף והרחבה משמעותית ביותר. יתרה מכך, קומפלקס תת-קרקעי ענק נוסף נחשף במרחק של כ-70 קילומטרים ממזרח לקהיר, בסמוך למתקן משרד ההגנה המצרי המכונה "האוקטגון" בבירה המנהלית החדשה, נתון המלמד על היקף ההשקעה העצום של המשטר המצרי בתשתיות תת-קרקעיות אסטרטגיות.
קיצור זמן ההתרעה - איום ישיר על ישראל
ההתעצמות המצרית המואצת בחצי האי סיני חורגת בהרבה מעצם בנייתם של מבנים הנדסיים או ביצורים פסיביים. על פי דיווחים מודיעיניים ישראליים ומערביים המצוטטים במקורות זרים, מצרים ביצעה פריסה אסטרטגית של מערכות הגנה אווירית סיניות מתקדמות ובעלות יכולת גבוהה מסוג HQ-9B, המאופיינות בטווח פעולה עצום של עד 300 קילומטרים, באזורי אל-עריש ורפיח. לצד זאת, צבא מצרים הגדיל באופן דרסטי את סדר הכוחות שלו בסיני לכ-40 אלף חיילים – רמת הנוכחות הצבאית הגבוהה ביותר בשטח מאז חתימת הסכם השלום ההיסטורי ב-1979.
מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS) פרסם באוקטובר 2025 אזהרה חמורה של לפיה בניית מחסנים תת-קרקעיים נרחבים בסיני ובגדה המערבית של תעלת סואץ יוצרת פוטנציאל אחסון למאות טילים בליסטיים, כולל טילי סקאד המסוגלים לכסות בקלות את מרכז מדינת ישראל. גם אם נניח לרגע שלא כל הטילים הללו מוצבים פיזית בתוך חצי האי סיני עצמו, הרי שהארסנל המצרי הקיים הכולל טילי סקאד-B ודיווחים על שאיפות לרכש טכנולוגיית נו-דונג מצפון קוריאה מכסה כבר כיום כל נקודה בארץ.
המשמעות המעשית והמיידית עבור מערכת הביטחון היא דרמטית: זמן ההתרעה המודיעיני של צה"ל במקרה של הידרדרות פתאומית מתקצר באופן שמעורר דאגה עמוקה בקרב קברניטי הביטחון. בניית תשתיות כבדות, חפירת בונקרים והרחבת שדות תעופה באזורים שבהם הותר במקור על פי ההסכמים רק נשק קל ונוכחות משטרתית מצומצמת, נתפסת בישראל כהפרה בוטה וחמורה של נספח הביטחון וההסכמים הצבאיים הכלולים בהסכמי קמפ דייוויד.
40 אלף חיילים ומערכות הגנה אווירית מתקדמות
ההתעצמות המצרית בסיני אינה מוגבלת לבנייה בלבד. לפי דיווחים ישראליים ומערביים, מצרים פרסה מערכות הגנה אווירית סיניות מתקדמות מסוג HQ-9B, בעלות טווח של עד 300 קילומטרים, באזורי אל-עריש ורפיח.
במקביל, הגדילה מצרים את סדר הכוחות בחצי האי לכ-40 אלף חיילים – הרמה הגבוהה ביותר מאז הסכם השלום ב-1979.
ציר קהיר - אנקרה
בעוד ישראל עוקבת בדאגה אחר הבונקרים החצובים בסיני, מתרחש משהו לא פחות מדאיג ממערב וממזרח: מצרים וטורקיה, שתי מעצמות אזוריות שהיו מסוכסכות במשך שנים, מקיימות כעת סדרת תרגילים צבאיים משותפים בקצב הולך וגובר.
בספטמבר 2025 נערך התרגיל הימי הראשון מזה 13 שנה ("ים הידידות") במזרח הים התיכון. ב-2026 כבר עברו לתרגילים אוויריים משותפים על אדמת מצרים ובטורקיה, כולל תרגיל "Anatolian Eagle" בהשתתפות מטוסי קרב משני הצדדים ואף אזרבייג'ן.
לצד זה נחתמו הסכמי שיתוף פעולה צבאיים והתקיימו אימוני כוחות מיוחדים. בירושלים רואים בכך אות אזהרה כפול: מצד אחד – התעצמות מצרית בסיני; מצד שני – התחממות יחסים בין קהיר לאנקרה, בדיוק בתקופה שבה היחסים בין ישראל לטורקיה מתוחים במיוחד.
שיתוף הפעולה הזה אינו רק סמלי. הוא משפר תיאום מבצעי, מחליף ידע ומחזק את היכולת של שתי המדינות לפעול יחד בזירה המזרח-תיכונית. השאלה שמנקרת עכשיו היא האם ההתקרבות המצרית-טורקית היא רק נורמליזציה דיפלומטית, או חלק מתמונה רחבה יותר שבה סיני הופכת מזירת שלום לזירת הרתעה משולבת.
בונים משהו גדול
בספטמבר 2025, ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג בפני שר החוץ האמריקני מרקו רוביו רשימה מפורטת ומדאיגה של שורה ארוכה הפרות מצריות של ההסכמים, ובמרכזן הקומפלקסים התת-קרקעיים החדשים.
דיווח של עיתונאי Axios ברק רביד ציטט בכירים ישראליים שאמרו בצורה חד-משמעית כי המצרים לא סיפקו שום הסבר משכנע, הגיוני או מספק לייעודם האמיתי של מתקנים אלו, זאת למרות פניות ישירות של ישראל בשני הערוצים – הדיפלומטי והצבאי כאחד.
מנגד, קהיר דוחה את כלל הטענות הללו בתוקף מוחלט ובאמצעות דוברים רשמיים. גורמים מצריים בכירים מדגישים בעקביות כי מדובר אך ורק בצעדים הגנתיים ולגיטימיים לחלוטין מבחינה ריבונית, שנועדו לאבטח את הגבול המורכב, להילחם ביד קשה בטרור האזורי, ולמנוע זליגת לחימה מסוכנת מרצועת עזה או ניסיונות להעברת אוכלוסייה פלסטינית אל תוך שטח סיני. מומחים ופרשנים מצריים אף הרחיקו לכת וטענו בתקשורת המקומית כי הטענות הישראליות על אחסון טילים נסתרים הן "ערומות לחלוטין מכל בסיס מציאותי".
למרות ההכחשות הנחרצות מצד קהיר, המתיחות הדיפלומטית והביטחונית ממשיכה לבעבע מתחת לפני השטח: ישראל דורשת בעקביות צמצום משמעותי של הנוכחות הצבאית החורגת בסיני, מצרים מתעקשת בתוקף על זכותה הריבונית הבלעדית להגן על שטחה בכל אמצעי שתידרש, וארצות הברית – המשמשת כערבה ראשית להסכם השלום ההיסטורי – מוצאת את עצמה תפוסה בתווך ומנסה לרבע את המעגל.
סוף דבר: הרתעה או הכנה לעימות?
על אף תמונת המצב המטרידה, ההפרות החוזרות ונשנות של מגבלות ההסכם וההתחמשות הניכרת בשטח, ההערכה האסטרטגית המרכזית הרווחת כיום בצמרת הביטחונית בישראל נותרת זהירה ושקולה: הסבירות לפרוץ עימות צבאי ישיר או ליוזמת התקפה מצרית נגד ישראל היא נמוכה מאוד עד אפסית בטווח הנראה לעין.
גורמי מקצוע מעריכים כי המתרסים, הבונקרים והכוחות המתוגברים משמשים בראש ובראשונה ככלי הרתעה מרכזי, וכחלק מתפיסת ביטחון לאומי רחבה ומעודכנת של קהיר בעידן של חוסר יציבות אזורית קיצונית המאפיינת את המזרח התיכון.
עם זאת, בכירי המומחים מזהירים מפני שאננות: התשתית הפיזית הקריטית כבר קיימת ומוכנה בשטח. הרחבה שיטתית ומואצת של רשת המנהרות, בניית גשרים אסטרטגיים, הקמת מחסני דלק ממוגנים ושדרוג שדות תעופה ברחבי חצי האי סיני מאפשרות כיום לצבא המצרי לפרוס כוחות ענק במהירות חסרת תקדים שלא נראתה כמותה בעבר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
נכון לעכשיו, הרי סיני הגבוהים ממשיכים לשמור על שתיקתם, בעוד לווייני הריגול ממשיכים לצלם כל תזוזה מלמעלה. אולם השאלה הגורלית נותרת פתוחה ומאיימת ברקע: האם מדובר בהרתעה הגנתית גרידא, או שמא זוהי הכנה שיטתית ומדוקדקת לקראת היום שבו הכללים הישנים של השלום כבר לא יעמדו במבחן המציאות?
1 תגובות