שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, משה אריה, כתב כיכר השבת לענייני ערבים, עלה ללייב עם צעיר מעזה ושאל אותו את השאלות הכי פשוטות: האם יש חרטה? האם משהו השתנה? התשובות שקיבל היו חדות וברורות.
"כמובן שאנחנו עשינו את 7 באוקטובר", ענה הצעיר העזתי כשנשאל ישירות על אחריות לטבח. מכאן השיחה הלכה והתחממה, והצעיר החל לתאר את המחיר הכבד ששילמו תושבי עזה במהלך המלחמה.
"הבתים שלנו נהרסו ואיבדנו את כל מה שהיה לנו", אמר. "איבדנו אנשים יקרים ואהובים את הילדים שלנו, האחים שלנו, בני הדודים, השכנים ובני המשפחה."
הלייבים הקודמים עם תושבי/מחבלי עזה:
- העזתי מבטיח: נחטוף את נתניהו ונעשה לכם שבעה באוקטובר חדש | צפו
- מה קורה כששואלים עזתי: "למה חגגתם בשבעה באוקטובר?" | יצאנו לבדוק
- כתב 'כיכר השבת' דובר ערבית התקשר לתושב עזה; זה מה ששמע על חמאס
אבל במקום חרטה, הגיעה הצהרה אחרת לגמרי. "אלה קורבן למען פלסטין", הוא אמר. "אנחנו נותנים את חיינו ואת דמנו למען פלסטין ולמען האדמה הזאת."
הצעיר הבהיר כי הוא אינו יכול לייצג את כל תושבי עזה, אך דבריו היו ברורים ונחרצים. "כל מי שחושב שאנחנו בעזה גמורים - לא, אנחנו לא גמורים", הוא אמר. "להפך, אלוהים שם כוח בלבבות שלנו, שם בנו סבלנות, ובעזרת אלוהים ננצח בסוף."
כשנשאל על כמעט 80 שנות דיבורים על "שחרור פלסטין" ומה הושג אחרי 7 באוקטובר, הצעיר לא השתכנע. "ההיסטוריה חוזרת על עצמה", השיב. לדבריו, גם אחרי שלוש שנות מלחמה, הדרך לא השתנתה. "אנחנו התמודדנו מולכם בגוף שלנו ובאבנים", אמר.
בשלב זה השיחה עברה מעזה למזרח התיכון כולו. הצעיר טען כי המאבק בישראל לא יישאר רק של הפלסטינים. "לא רק אנחנו נקום ונילחם", אמר. "הניצחון והשחרור, אלוהים יודע, יגיעו מארצות א-שאם. ומאיזה מקום ומי יהיה בעימות הזה אלוהים יודע."
ואז הגיע איום ישיר יותר: "סופה של הישות הזאת קרוב, קרוב מאוד."
גם כשדיבר על המצב הקשה בעזה, הוא לא חזר בו. "כבר שלוש שנים וכל יום אנחנו עוברים את זה", אמר. "אנחנו סובלים, רואים את הכאב וטועמים את המוות." אבל מיד לאחר מכן הוסיף: "אלוהים איתנו ואלוהים שומר עלינו."
ואז הגיע משפט נוסף: "יגיע היום ותתחרטו על מה שעשיתם לנו בעזה."
ככל שהשיחה התקדמה, הדברים הפכו חריפים יותר. הוא דיבר על הנכונות שלו ושל אחרים בעזה, לדבריו, להמשיך במאבק גם אחרי המחיר הכבד. "באלוהים, באלוהים, באלוהים", אמר, "גם אם כל אנשי עזה יאבדו את חייהם נגן על האדמה שלנו שנגזלה מאיתנו בכוח."
בהמשך חזר שוב על התקווה שלו ל"שחרור" הארץ ואמר: "יגיע היום שהובטח לנו, בעזרת אלוהים. האדמה הזאת תשוחרר."
הוא האשים את ישראל במה שנעשה ברצועה במהלך המלחמה ואמר: "הגבתם לנו והחרבתם את האבן, את העצים ואת בני האדם. לא השארתם אף אחד בטוח בביתו." הוא הוסיף: "ביצעתם נגדנו את הפשעים הנוראים ביותר."
לקראת סיום השיחה הוא עבר לדבר על חשבון שלדבריו עוד יגיע. "יבוא יום שבו נעמוד בפני אלוהים", אמר. "אצל ריבוננו שבשמיים יש צדק." הוא המשיך: "העוול הוא חושך והעוול לעולם לא נמשך לנצח. כל מי שיש לו זכות אצל האחר יקבל אותה. אתם תישפטו בפני אלוהים."
ושוב הוא חזר על אותו משפט: "סופה של הישות הזאת קרוב, קרוב מאוד."
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, אחרי ההרס בעזה, אחרי האבדות ואחרי כל מה שהשתנה במזרח התיכון - האם משהו בתפיסה שלו השתנה? לפחות מהשיחה הזאת, התשובה הייתה ברורה: לא.
הוא סיים את השיחה כשהוא חוזר שוב על התקווה שלו לניצחון עתידי: "כל מי שחושב שאנחנו בעזה גמורים לא, אנחנו לא גמורים. להפך. אלוהים שם כוח בלבבות שלנו וסבלנות, ובעזרת אלוהים ננצח בסוף."
ואז הגיע המשפט האחרון שלו: "היום הזה אצלכם מחר אצלנו. להתראות."
לפעמים לא צריך נאומים ארוכים ולא הסברים מסובכים על המזרח התיכון. לפעמים צריך פשוט לדעת ערבית, לפתוח את האוזניים ולהקשיב למה שאומרים לנו בפנים.