מינויו של מוג'תבא ח'אמנאי למנהיג העליון השלישי של איראן אינו מסמן שחר של יום חדש, אלא דמדומי שקיעה של משטר שנחנק תחת הריסותיו.
בשבת בבוקר, פרשת זכור התשפ"ו, פתחה ישראל וארצות הברית במבצע "שאגת הארי", מתקפה משולבת וחסרת תקדים ששינתה את פני המזרח התיכון לנצח. תחת מטר עשרות פצצות חודרות בונקרים, הושמד מתחם המגורים המבוצר בטהראן, ובעקבות כך חוסל עלי ח'אמנאי, האיש שהנהיג את איראן ביד ברזל במשך 37 שנים.
לפי הדיווחים, מוג'תבא, בנו השני של עלי, נפצע בתקיפה הישירה ושרד ניסיון התנקשות. הוא מוצא את עצמו כעת בראש הפירמידה כמעט לבד בעולם; המתקפה לא פסחה על משפחתו הקרובה ביותר וגבתה את חייהם של אמו מנסורה ח'וג'סתה באקר-זאדה, אשתו זהרה חדאד-עאדל, בנו, אחותו הודא, גיסו ושלושה מנכדיו. המציאות הזו הפכה אותו לאדם מסוכן מאין כמותו, מנהיג פצוע, נרדף וחדור תשוקת נקמה אישית, שאיבד את כל עולמו ברגע אחד.
כדי להבין את המנהיג החדש, יש לחזור לשורשי אביו. עלי ח'אמנאי נולד במשהד ב-1939 למשפחה דתית צנועה, ועלה לשלטון כמנהיג העליון ב-1989, לאחר מות חומייני. לאורך עשרות שנים הציג ח'אמנאי חזות סגפנית בביתו שברחוב פלסטין בטהראן, שם גידל עם מנסורה ארבעה בנים (מוסטפא, מוג'תבא, מסעוד ומיסאם) ושתי בנות. בעוד שאחיו נותרו בצל, מוג'תבא סומן תמיד כמי שבסתר טווה את חוטי השלטון. הוא נולד ב-8 בספטמבר 1969 במשהד.
מוג'תבא הוא "איש המערכת" האולטימטיבי. בניגוד לאביו, הוא לא בנה לעצמו מוניטין דתי מזהיר, דרגתו היא "חוג'ת אל-אסלאם", נמוכה מדרגת אייתוללה, אך הוא שולט ביד רמה במנגנוני הביטחון.
בסוף שנות ה-80 לחם בשורות משמרות המהפכה במלחמת איראן-עיראק, שם רקם קשרים עמוקים עם צמרת הפיקוד הצבאי. במשך עשורים פעל כ"שומר הסף" של אביו, שלט בגישה אליו והיה מעורב בקבלת ההחלטות הפוליטיות הרגישות ביותר.
פענוח דמותו חושף אדם קיצוני, קר ואכזרי, המחובר לזרועות המאיימות ביותר של המשטר, משמרות המהפכה והבסיג'. הוא נחשב לאיש שמאחורי הקלעים בהעלאת מחמוד אחמדינז'אד לשלטון ב-2005 וב-2009, תוך שימוש במשאבי משמרות המהפכה ובסיג' כדי להטות את התוצאות.
ובאופן גלוי הרבה יותר, לאדריכל הדיכוי האלים של "תנועת הירוקים" ושל מחאות "אישה, חיים, חירות" ב-2022. כוחו היה כה גדול ומאיים, עד שהמפגינים ברחובות טהראן צעקו כבר לפני שנים: "מוג'תבא, תמות ולא תהיה מנהיג".
למרות שלא החזיק בתפקיד רשמי במשך שנים, מוג'תבא תואר בדו"חות מודיעין אמריקאיים כ"נתיב הגישה" היחיד למנהיג העליון. הוא שלט בלוח הזמנים של אביו והחליט מי יזכה לראות את האייתוללה ומי יישאר בחוץ. כוח זה אפשר לו לבנות רשת נאמנים במערכת הביטחונית מבלי לשאת בנטל הציבורי.
מוג'תבא לימד שנים במוסדות הדת בקום, תוך שמירה על חזות צנועה של חוקר דת. באוגוסט 2022 החלו כלי תקשורת המזוהים עם הסמינרים לכנותו "אייתוללה", תואר בדרך כלל לאנשי דת עם קהל מאמינים גדול והישגים תאולוגיים מוכחים, שמוג'תבא עצמו לא החזיק בהם.
צעד זה נתפס כניסיון "להלבין" את דרכו לירושה. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה ב-2026, הוא השעה את שיעוריו "מסיבות אישיות", ומיד עורר גל שמועות על כך שהוא נערך לתפוס את השלטון.
במראהו החיצוני, מוג'תבא דומה לאביו. הוא מקפיד לחבוש טורבן שחור, המציין את היותו "סייד", צאצא של הנביא מוחמד, פרט סמלי חשוב ללגיטימציה הדתית שלו בתוך המערכת התאוקרטית.
כעת, כשהוא יושב על כיסאו של אביו לאחר שנבחר בהצבעה וירטואלית בשל השמדת בניין מועצת המומחים, מוג'תבא מוביל קו נוקשה עוד יותר. הוא רואה באיראן ראש חץ נגד המערב, והערכות מצביעות על כך שתשוקתו האישית ונקמתו עלולות להאיץ את תוכנית הגרעין לרמה צבאית, צעד שאביו נמנע ממנו. מוג'תבא אינו רק יורש, הוא איש הדמים שמתכנן להפוך את איראן לדיקטטורה צבאית גלויה בחסות משמרות המהפכה.
למרות הכתרתו, עתידו של מוג'תבא ח'אמנאי לוט בערפל כבד. בעולם המערבי, הנשיא דונלד טראמפ כבר הודיע כי מינויו "אינו מקובל". בישראל, מערכת הביטחון הבהירה כי כל יורש לח'אמנאי הוא מטרה לחיסול, והמרדף אחריו נמשך בכל רגע. זו הפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה האסלאמית שהשלטון עובר מאב לבן, מהלך שנתפס כבגידה בעקרונות המהפכה שהדיחה את השאה.
הפעם האחרונה שבה נראה מוג'תבא בפומבי הייתה בעצרת פרו-ממשלתית, לאחר מחאות נרחבות מוקדם יותר השנה. בשבועות הקרובים ספק אם נראה את פניו של המנהיג החדש. הוא פצוע, מסתתר במחתרת עמוקה ומבועת מהיכולות המודיעיניות של צה"ל והמוסד. לפי קצב החיסולים המדויק והשיטתי שמובילה ישראל בלב טהראן, נראה ששלטונו יהיה קצר, סוער ומלא במתח מתמיד.
0 תגובות