מציאות חייהם של לוחמי המילואים בשנה וחצי האחרונות נראית לעיתים כמו מציאות חלופית והזויה. בזמן שהעורף מנסה לשמור על שגרת חיים, עשרות אלפי לוחמים נמצאים בחזית, מתמודדים עם איומים חדשים ומורכבים, ובעיקר – עם שחיקה הולכת וגוברת.
בראיון שקיימנו עם כפיר היימן, ממובילי תנועת המילואימניקים, ששירת כ-500 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה. הוא מספר על המצוקה האמיתית בשטח, אך גם מקפיד להעביר מסר של עוצמה ואהבה.
איום הרחפנים: לא רק טקטי, אלא אסטרטגי
אחד הנושאים הבוערים ביותר בגזרה הצפונית כיום הוא איום הרחפנים, שגבה לא מעט קורבנות. היימן חושף מעט מהמציאות המורכבת מול נשק שצה"ל לא היה רגיל אליו.
"אנחנו מתמודדים פה עם חימוש חדש שצה"ל לא הכיר – רחפנים עם סיב אופטי," מסביר היימן. "הסיב האופטי מונע ממערכות הל"א (לוחמה אלקטרונית) שלנו לגלות ולשבש אותם. זה האיום המרכזי עלינו. אנחנו עובדים כל הזמן על דרכי הגנה והתקפה כדי למנוע מהם לפגוע באזרחים ובכוחותינו".
לשאלה האם האיום מנופח מבחינה תודעתית, משיב היימן בנחרצות כי מדובר באירוע אסטרטגי לכל דבר: "זה לא רק עניין של חרדה, למרות שיש פה איום שמגיע ללא התראה ופוגע בילדים שהולכים לבית ספר. מבחינה אסטרטגית, במשך שנים דיברנו על הרחקת האויב מהגבול. בנינו מענה מול טילי הנ"ט, אבל הרחפנים האלו מבטלים את כל יתרון המרחק. מחבל יכול לשלוח רחפן לעשרות קילומטרים ולפגוע בעורף ובמערכות ההגנה שלנו."
"תבואו לעזור לנו לסחוב ג'ריקנים"
אך מעבר לאיומים הטכנולוגיים, עולה זעקה גדולה מהשטח הנוגעת למצוקת כוח האדם. גם מנס משתף באנקדוטה שממחיש את המצב: "יש לי חבר טנקיסט בלבנון שאמר לי: 'בואו, לא משנה איזה רובאי אתם, תבואו רק לעזור לנו לסחוב ג'ריקנים'. זאת מצוקה האמיתית והיימן מסכים "אנשים פה הורים לילדים, יש להם עסקים, והם פשוט קורסים."
כאן עולה באופן טבעי השאלה הנפיצה ביותר בחברה הישראלית – גיוס חרדים. האם הצבא באמת ערוך לקלוט חרדים מבלי לשנות את אורח חייהם?
היימן, שמספר על כך שהוא שימש בעבר כמפקד בפלוגת "חץ" (חרדים צנחנים), דואג להדגיש: "אין מגזר שהצבא עשה עבורו יותר מאשר המגזר החרדי כדי לשלב אותו. הצבא עושה הכל. כמי שפיקד בפלוגה כזו, אני יכול להעיד שכל החוקים והכללים ההלכתיים נשמרים. יש טעויות לפעמים? כן, אבל הצבא לומד מהן. היום צה"ל צריך עשרות אלפי לוחמים נוספים, ואי אפשר שיהיה מגזר שלם שרוצה חוק לעצמו."
בלי כפייה ומעצרים, עם סנקציות כלכליות
למרות הכאב והעומס, כשהוא נשאל על הפתרון המעשי מול עשרות אלפי אברכים ובחורי ישיבות שלא גדלו במסלול צבאי, עמדתו של היימן פרגמטית ומפתיעה. הוא אינו מאמין בגיוס בכוח.
התנגדות לצעדים כוחניים: "אני נגד ניידות משטרה ומעצרים," הוא מצהיר. "אני לא חושב שזה מקדם אותנו לשום מקום.
"משוואת הזכויות והחובות: התפיסה של היימן פשוטה – אזרחות מגיעה עם חבילה שלמה. "בחור חרדי שאומר 'אני רוצה נתק מוחלט' – אז אל תיקח מהמדינה כלום. אתה מקבל ביטחון ורפואה, אבל אם אתה רוצה להיות חלק מהמדינה, לקבל ביטוח לאומי, הנחות, דיור וסבסוד לתחבורה ציבורית – אתה חייב להיות חלק מהכללים.
המודל הכלכלי כפתרון: "ראינו איך תמריצים כלכליים עובדים על הציבור. אני בעד ללכת לשם. מי שנותן למדינה צריך לקבל הכל. מי שלא נותן – לא צריך לקבל כלום."
הראיון מסתיים בנימה של תקווה ואחדות, על אף המחלוקות הקשות. המסר של היימן ושל חבריו למילואים, אלו שעזבו הכל כבר בפעם השנייה והשלישית השנה כדי לשמור על הגבולות, הוא קריאה לשותפות גורל, לא מתוך שנאה – אלא מתוך הכרח קיומי. "אנחנו אוהבים אתכם, אחינו החרדים", הוא מסכם, בציפייה למצוא את הדרך המשותפת לחיות יחד. במדינה הזו.
0 תגובות