בתוך הקלחת הפוליטית הסוערת, המלאה בהשמות הדדיות וקרבות הישרדות, ישנם רגעים נדירים שבהם הזמן כאילו עוצר מלכת. רגעים שבהם הפוליטיקה מפנה את מקומה למעמקים של אמונה, כאב שותת דם ותקומת רוח עילאית. ראיון מיוחד ונוגע ללב באולפן 'כיכר השבת' עם אליהו שלום ליבמן, איש חברון, קצין ביטחון מוערך וראש מועצת קריית ארבע-חברון לשעבר, מספק בדיוק את המבט הטהור הזה.
ליבמן, ששיכל את בנו אליקים הי"ד שנרצח בגבורה בעת שחילץ פצועים במסיבה ברעים וקבורתו התגלתה רק כזכור כעבור שבעה חודשים מורטי עצבים, מחליט כעת לפסוע לתוך הזירה הפוליטית ומצטרף למפלגת 'נועם לישראל'. בשיחה גלויה, כואבת אך מלאת אמונה עם משה מנס הוא מסביר מה הניע אותו לצעד הזה, איך קמים מהתפתלות השכול לעשייה ציבורית, ומדוע הוא משוכנע שרק החינוך היהודי הוא שיביא לתיקון המערכות העמוק של מדינת ישראל.
"הכל נהיה בדברו": מהשכול הנורא אל הקריאה לשליחות
"הסיפור האישי שלך הוא סיפור ארוך של מסירות נפש בחברון, שעובר דרך טרגדיה נוראית שאתה וכל כלל ישראל עברתם," נפתח הראיון. ליבמן, באיפוק מרשים אך בעיניים דומעות, פותח בברכת "שהכל נהיה בדברו" על כוס מים באולפן, ומחבר אותה באופן עמוק לתפיסת עולמו:
"שכל מה שקורה בעולם, כולל מה שעברנו ברמה האישית – הכל נהיה בדברו של הקדוש ברוך הוא. אנחנו גרים בחברון כי שם קבורים האבות והאימהות של העם היהודי. הם התחילו את עניין האמונה, החסד והמסורת. כשהכל נהיה בדברו, הכל גם מתחבר."
כשנשאל כיצד הגיע דווקא למפלגת 'נועם לישראל', חשף ליבמן כי במשך השלש השנים האחרונות קיבל פניות רבות מפורשות ממפלגות שונות בגוש האמוני-לאומי:
"לכולם אמרתי לא. לא מתוך צניעות מזויפת, אלא מתוך הבנה שיש הרבה אנשים שבטוחים שהם חייבים להיות שם, ואני העדפתי להיות בשליחות כללית. אבל כמו בשליח ציבור – כשטוענים ומפצירים בך פעם אחר פעם, אתה מחפש את האיזון בין שלא תהיה לך גאווה ש'חייבים אותך', לבין שלא תהיה זו ענווה פסולה. אם עברתי את מה שעברתי בחיי – כאיש חברון, כראש מועצה, כקצין ביטחון באירועים קשים, ועם הנורא מכל, נפילת בני היקר והאהוב אליקים הי"ד – אמרתי: 'הנני'. אם צריכים אותי, אני נרתם."
התיקון העמוק: "כשיש חינוך יהודי – מערכת המשפט והצבא מתוקנים"
לדברי ליבמן, השורש לכל התמודדויותיה של מדינת ישראל טמון במקום אחד בלבד: הזהות והחינוך היהודי.
"כאשר החינוך היהודי פועל כראוי, מערכת המשפט מתוקנת ולא מקולקלת. מערכת הביטחון והצבא לומדות להכריע ולנצח את הטרור ולא להנציח אותו. היחס של 'בין אדם לחברו' והאהבה והאחווה בינינו – הכל נגזר מזה. החינוך זה הדגל הראשי."
בתשובה לטענות כי מדובר במפלגה שנתפסת לעיתים כ"קיצונית" או כמפחידה את הציבור הליברלי, מבהיר ליבמן בנחרצות:
"אנחנו לא במדינת כל אזרחיה, אך דרכנו היא 'דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'. נושא היהדות מבוסס על בחירה חופשית – אי אפשר לחייב אדם להאמין במשהו שהוא לא מתחבר אליו. עם זאת, הגאווה היהודית צריכה לפעום בכולנו. כל מה שקרה לנו, העובדה שחזרנו לפה אחרי אלפיים שנות גלות והעובדה שרוצים להשמידנו – הכל סובב סביב תורת ישראל ושורשינו. רוב עם ישראל, בוודאי אחרי אסון שמחת תורה, מבין שאנחנו לא צריכים שהאויבים יזכירו לנו מי אנחנו. יש צמאון אדיר ליהדות, ואנחנו באים להנגיש אותה באהבה, בשלום ולא בכפייה."
יחס לציבור החרדי ולסוגיית הגיוס: "לא בכפייה, רק בהידברות"
חלק מרכזי בראיון הוקדש ליחסו של ליבמן ולמצע המפלגה כלפי הציבור החרדי וסוגיית השוויון בנטל. ליבמן דוחה מכל וכל את הניסיונות לכפות גיוס בכוח:
"אנחנו מרגישים מחוברים מאוד לציבור החרדי והמסורתי. מי שאורו לו רבותיו – אנחנו מאמינים ב'ככל אשר יורוך'. אנחנו לא באים לקחת קולות ממפלגות קיימות בגוש האמוני. אנחנו פונים לאלו שמחפשים בית ורואים בנו כתובת."
בעניין גיוס בני הישיבות, מציג ליבמן עמדה ברורה: "כפי שלימדנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל – שום דבר לא נעשה בכפייה. אפתרון עבור אלו שתורתם אינה אומנותם חייב להימצא בהידברות, כדי שאדם ייכנס חרדי ויצא חרדי. זו אחריות המדינה והצבא. צה"ל אינו ערוך כיום לגייס את כל החרדים בבת אחת, והניסיון לדחוף זאת בכוח נועד בעיקר לתקוע טריז בתוך הגוש האמוני כדי להפיל את השלטון. אסור לנו ליפול למחלוקות הפנימיות הללו."
"הרדפתי אויביי ואשמידם": קדושת המחנה וערך הניצחון
בהתייחסות לסוגיות הדת והצבא, הדגיש ליבמן את חשיבות קדושת המחנה כערך מבצעי ראשון במעלה:
"אנחנו במלחמת מצווה. כשאתה בא לנצח מתוך מוסר יהודי, 'והיה מחניך קדוש' הוא ערך עליון. הניסיונות להכניס אג'נדות פוסט-מודרניות ואגרסיביות לתוך צה"ל מבלבלים את המערכת. התפקיד היחיד של צבא הגנה לישראל הוא להכריע ולנצח את אויבינו.
כפי שצויין בספר שמואל: 'ארדפה אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם'. זה היה הסטטוס בטלפון של בננו אלעקים הי"ד: 'כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים'. אנחנו עם חפץ חיים – לא כפי שאמר טרומפלדור 'טוב למות בעד ארצנו', אלא טוב לחיות בעד ארצנו, ושטוב שאויבינו ימותו בעד ארצם."
צוואת החיים של אליקים הי"ד
לקראת חתומו של הראיון, התייחס ליבמן לתהליך הנפשי והאמוני שעבר מאז האסון הנורא, וכיצד הוא מוצא את הכוחות להמשיך ולפעול למען הכלל:
"שבעה חודשים ציפינו שאליקים מוגדר חטוף ויחזור. בסוף התברר שהוא עלה בסערה השמיימה בגבורה עילאית, לאחר ששעות נלחם ללא נשק והציל נפשות. החיים מתחלקים לשניים: מה שהיה ולא ניתן להשיב – ואנו מאמינים בתחיית המתים; ואיך יראו החיים שלנו מכאן והלאה – שזה לגמרי בידיים שלנו."
בדברים מרגשים שריגשו את הנוכחים באולפן, סיכם ליבמן: "האויבים שלנו תקפו אותנו בדווקא בשמחת תורה. הם רצו לקחת לנו את שמחת החיים, לקבור אותנו עוד בחיינו ולשבור את רוח העם. מבחינתנו, הבחירה להמשיך לחיות, לפעול, לחזק את החינוך והזהות היהודית – זו הצוואה הישירה של אליקים הי"ד. זו זכות גדולה להפיץ את הרוח הזו לכל עם ישראל."
0 תגובות