רבים מאיתנו מתעוררים בבוקר עם תחושה של אנרגיה עצומה, לעיתים בלתי מנוצלת. כיצד מנתבים את הכוח הזה למקומות חיוביים במקום לתסכול או חלילה לאלימות? בראיון מרתק שוחח ישראל מאיר עם ג'וש ווגברייט, מאמן איגרוף וקואצ'ר, על תופעה הולכת ומתרחבת במגזר החרדי: איגרוף ככלי לעבודת המידות, רוגע נפשי וניהול אנרגיה.
האנרגיה הכלואה: מ"הס מלהזכיר" ועד לזירת האיגרוף
בעבר, מושגים כמו כושר או כדורגל בעולם הישיבות היו לעיתים בגדר "הס מלהזכיר וחס ושלום". אלא שהאנרגיה הטבעית של צעירים חיפשה אפיקים אחרים, ולפעמים התפרצה במקומות פחות בריאים – החל מהתלהבות מופרזת סביב משאיות אשפה ואמבולנסים בילדות, ועד להפגנות או התנהגויות לא מתונות בבגרות.
ג'וש ווגברייט, המאמן כיום קבוצות חרדיות בהפרדה מלאה, מספר כי הוא פוגש באימונים את כל הקשת החרדית: בחורי ישיבות, אברכים, ואפילו רבנים וראשי ישיבות.
זיהוי הבעיה: חבר'ה רבים אפילו לא מודעים לכמות האנרגיה האצורה בתוכם.
תוצאה של השתקה: מי שמשתיק את האנרגיה לחלוטין עלול לחוות תסכול פנימי, בעוד שאחרים מוציאים אותה בדרכים שליליות.
הפתרון הבריא: הגעה לאימון, פריקת מתחים אינטנסיבית, ויציאה חזרה לשגרת הלימודים מתוך שלווה מוחלטת.
משמעת לפני מוטיבציה: הפילוסופיה של הזירה
אחת מתפיסות השגויות לגבי ספורט אינטנסיבי היא שהוא דורש בעיקר מוטיבציה והתלהבות מתפרצת. ווגברייט מנפץ את המיתוס הזה ומסביר שדווקא ניהול נכון של הכוחות הוא המפתח.
"בחיים אסור להתחיל ממוטיבציה, כי אתה מתחיל בשיא ומשם יש רק לאן לרדת. צריך להתחיל ממשמעת, והמוטיבציה היא מדי פעם דלק לדרך. מוטיבציה זה טוב, משמעת זה עוד יותר טוב."
מיתוסים מול מציאות באיגרוף החרדי:
איגרוף מעודד אלימות איגרוף מפחית אלימות והופך אנשים לרגועים יותר.
האימון מכניס את הגוף לסטרס האימון מרכז את הסטרס לשעה קצובה, ומשאיר שלווה לכל היום.
מיועד רק ל"נוער שוליים" מתאמנים בו ראשי ישיבות, אברכים מן המניין ותלמידי ישיבות מצוינים.
ביטחון אישי ברחוב הישראלי: תודעת שפע מול קטטות
התקופה האחרונה בישראל מאתגרת במיוחד. החל מאירועי השבעה באוקטובר שהעלו את מפלס החרדה הכללי, וכלה במתיחויות פנימיות ברחובות, כולל הפגנות וחיכוך סביב סוגיית חוק הגיוס (דוגמת הפגנות הפלג הירושלמי מול נהגים מתוסכלים). בעקבות זאת, רבים פונים לאמנויות לחימה מתוך רצון "לדעת להילחם".
עם זאת, ג'וש מסתייג מקישור ישיר בין איגרוף לבין קטטות רחוב:
גישה מציאותית: "מי שרוצה להגן על עצמו באמת – שיקנה נשק", מצהיר ג'וש ביושר.
הכלי האמיתי - ביטחון עצמי: אמנות לחימה מעניקה למתאמן ביטחון פנימי. הביטחון הזה מקרין כלפי חוץ, ומייצר "תודעת שפע" שמונעת מראש כניסה לסיטואציות אלימות.
הרגעת הרחוב: מתן מקום לפריקת אנרגיה בצורה מבוקרת עשוי להעלים התנהגויות קלוקלות, אלימות בהפגנות וחיכוכים מיותרים.
מהסטנדר ליד ההגה: השפעות עקיפות על חיי היומיום
השינוי אינו נשאר בין כותלי מכון הכושר. ג'וש, בעצמו בוגר ישיבות נחשבות שגילה את האיגרוף לפני למעלה מעשור כדי להתמודד עם אנרגיות לא מנוהלות, מעיד כי חייו השתנו מקצה לקצה. הידיעה שיש מקום בטוח "להשתגע בו", הובילה אותו להיות רגוע ושליו יותר בסדר היום הישיבתי.
הפתעה נוספת שמציג ג'וש היא ההשפעה הישירה על תרבות הנהיגה. נהגים רבים נמצאים בסטרס מתמיד, מה שמוביל ללחץ, צפירות וסכנות בכביש. אדם שפורק את האנרגיות שלו בצורה מסודרת פעמיים בשבוע, מוצא את עצמו נוהג ברוגע, בסבלנות, ובכך תורם באופן ישיר לביטחון בדרכים.
בסופו של יום, נראה כי מכוני האיגרוף המותאמים למגזר החרדי לא מגדלים כאן לוחמי רחוב, אלא משמשים כמעין "בית מרקחת לנפש", המנפק מרשמים של משמעת, פריקת מתחים, ובעיקר – הרבה מאוד שלווה פנימית.
0 תגובות