הכותרות בעיתונות החרדית והכללית זועקות בתקופה האחרונה על "מלחמה", "שבר" ו"כאוס ברחובות". הפגנות, חסימות כבישים, מעצרים של בחורי ישיבות מחד ומפגיני שמאל מנגד, יוצרים תחושה של קץ המדינה כפי שהכרנו אותה. אך האם אנחנו באמת בדרך למלחמת אזרחים מדממת, או שמא הסיפור האמיתי מורכב – ופסימי – הרבה יותר?
בראיון מיוחד ונוקב שקיים משה מנס עם דוב אייכלר, מבכירי המגישים בתחנת 'כאן מורשת' של תאגיד השידור הישראלי, מציג אייכלר תמונת מצב מפוכחת, נטולת קלישאות, שמנפצת את הפנטזיות של שני הצדדים. אייכלר, המוכר בדרך כלל בדעותיו הנחרצות, מפתיע הפעם בגישה שאינה מחפשת הכרעה דרמטית, אלא מתריעה מפני דעיכה מתמשכת.
"אנחנו 70 שנה במלחמה – ולא תהיה הכרעה"
"את הכותרות האלו קראנו גם לפני 25 שנה, ולפני 30 ו-40 שנה", פותח אייכלר ומצנן את ההיסטריה הציבורית. "אנחנו כבר 70 שנה במלחמה, גם פנימית וגם חיצונית. הפנטזיה הזאת שאנשים מספרים לעצמם, כאילו אנחנו רגע לפני מלחמת אזרחים ואחריה תבוא הגאולה הגדולה – מעולם לא קורית ולא תרחש. המחשבה שמישהו או איזושהי קבוצה הולכת להכריע את הקבוצה השנייה היא שגויה, אינפנטילית, והיסטורית היא פשוט לא נכונה".
לדבריו, הסכנה האמיתית אינה שפיכות דמים המונית ברחובות, אלא קריסה שקטה של איכות החיים: "אנחנו לא נגיע למלחמת אזרחים. פשוט נחיה חיים גרועים יותר. איכות החיים שלנו תפחט עם כל ההפגנות, חסימות הכבישים והמעצרים. זה משפיע על כולם – גם על בחורי הישיבות שחיים תחת איומי מעצר, וגם על האזרחים שחיים תחת איומים קבועים של ביטולי לו"ז וכאוס שנמשך ומדרדר. אנחנו פשוט נגדל בתוך 'בית לא מתפקד'".
אייכלר מזהיר כי בתוך הכאוס הזה, מי שישלם את המחיר הכבד ביותר הן השכבות החלשות: "העשירים והחזקים ישרדו את זה איכשהו. מי שביטול פגישה לא יגרום לפיטוריו, או מי שלא זקוק בדיוק כרגע לניתוח לב פתוח – ישרוד את איכות החיים הגרועה הזו. אבל החלשים, כמו תמיד, ישלמו את המחיר היקר ביותר של הכאוס הציבורי".
עידן ה'אני': "תשרפו את המדינה, העיקר שהבן שלי בסדר"
כשמנס תוהה על הפסימיות העמוקה של אייכלר, ומציין שלעיתים נראה שהרחובות בוערים ועימותים בין שוטרים לחרדים עלולים להצית תבערה גדולה, אייכלר משיב בחדות ומסביר מדוע המצב גרוע בהרבה ממלחמה: במלחמה יש מטרה, במצב הנוכחי יש רק אנוכיות.
"אנחנו חיים היום בעידן של 'הבן שלי'. המוטו הוא: 'תשרפו את המדינה, העיקר שהבן שלי בסדר'. אין פה עשרה מיליון אזרחים – יש פה אזרח, ועוד אזרח, ועוד אזרח. המדינה כולה הפכה לפונקציה של 'האם הבן שלי בסדר או לא' אצל כולם. אין פה שום אתוס מאחד. כלום. אנחנו פשוט אסופה של אנשים שתקועים כאן יחד, ומנסים לנצח אחד את השני בכל הכוח.
"והבשורה הרעה היא: לא ננצח. אף קבוצה לא תנצח קבוצה אחרת. למה? כי מעולם זה לא קרה, ואנחנו גם לא מוכנים באמת ללכת עד הסוף. לא באמת יקרה מחר שחרדים יהרגו עשרות שוטרים, או ששוטרים יירו בעשרות חרדים. זה לא יקרה. אף אחד לא מוכן ללכת לשם. לכן הפסימיות שלי אומרת שאנחנו פשוט נבזבז משאבים, קואליציות, בחירות וכספים, ונחיה את איכות החיים הגרועה הזו לשנים קדימה".
אצבע מאשימה לח"כים החרדים: "החטא הראשון"
חלקו המרתק והנוקב ביותר של הראיון נוגע לשאלת האשמה הפוליטית. אייכלר אינו חוסך בביקורת קשה ונוקבת כלפי הנציגות הפוליטית החרדית, ומסמן את נקודת השבר החוקתית שמובילה לכאוס הנוכחי.
"מי שאשם ברמה הפוליטית אלו הפוליטיקאים החרדים, ולא על שלוש השנים האחרונות, אלא על הרגע הראשון", מאשים אייכלר. "אם אתה זוכר, לפני השבעת הממשלה (ממשלת ה'ימין מלא מלא'), עברו כמה חוקים. שם, בנקודת הזמן ההיא, החרדים היו צריכים להגיד: לפני הכל – חוק הגיוס".
אייכלר משתמש בדימוי חריף כדי לתאר את המלכוד הפוליטי: "אומרים על אלכוהוליסט או נרקומן, שהוא לא מוענש על המצב שלו עכשיו כשהוא כבר מסכן ומכור. הוא מוענש על הכוס הראשונה, על המנה הראשונה. הח"כים החרדים אשמים על היום הראשון של הקמת הממשלה. הייתה להם את ממשלת הימין הגדולה ביותר, והציבור החרדי אשם בזה שהוא פשוט נגרר אחרי הקיצוניים שבתוכו".
לדבריו, הגרירה אחרי הקיצונים שינתה את פני הרחוב החרדי: "הסיסמה 'נמות ולא נתגייס' הפכה למיינסטרים. כולם, כולל כולם, גם המודרניים ביותר, צועקים אותה עכשיו. זה כבר לא קשור למציאות, אף אחד כבר לא מצטרף למאמץ הלאומי להילחם באויב פיזי אמיתי שבא לשחוט אותנו".
"יש סימטריה מוחלטת – המתונים הפסידו"
מנגד, אייכלר מבהיר כי האשמה מחולקת שווה בשווה, ומציג סימטריה מוחלטת בין הקיצוניות החרדית לקיצוניות החילונית.
"הצד השני, החילוני, גם הוא נגרר לחלוטין אחרי הקצה שלו. אפס פשרות. הדרישות שלהם הן לגייס את כולם עכשיו, להפסיק תקציבים באופן מיידי, לשלול, להילחם מלחמת חורמה. כמו תמיד, כולם אשמים: הפוליטיקאים החרדים והפוליטיקאים החילוניים, שנגררו על ידי הקיצונים בשני הצדדים".
אייכלר מודע לכך שהאמירה שלו עשויה לעורר התנגדות ברחוב החרדי והכללי כאחד, אך הוא מתעקש: "כן, יש סימטריה. וכל מי שאומר שאין סימטריה – הוא פשוט הקיצוני של הצד השני. יש סימטריה מלאה בין הקיצוניים, ואני יודע שזה נשמע קיצוני לומר זאת, אבל האמת היא פשוטה: המתונים הפסידו לחלוטין בקרב על מדינת ישראל".
הסוף יהיה טוב? "הטבע יודע להתאזן"
לקראת סיום הראיון, מנסה משה מנס לחלץ מאייכלר שביב של תקווה או אופטימיות לעתיד, ושואל האם יש משהו שאזרח מן השורה יכול לעשות כדי לשנות את רוע הגזירה.
"התחלנו לומר שמי שאשם זה הטבע האנושי והיצר לנצח ולהכריע", משיב אייכלר בחיוך מריר. "אבל בסוף, לטבע יש עוד תכונה: הוא יודע להתאזן. איך הוא יעשה את זה? אני לא יודע, הטבע תמיד מפתיע בדרכים שלו. או שאנשים פשוט יתרגלו למצב הקיים, או שזה פשוט יתאזן מעצמו בסוף".
"אתה ממש אופטימי, אני חייב להודות", מעיר מנס בחיוך.
"ביקשת משהו אופטימי, אז מה אני אעשה?", מסכם אייכלר בשנינות. "נחיה ונראה".
0 תגובות