בעקבות אירוע חמור שהתרחש בליל שישי האחרון בעיר החרדית מודיעין עילית, כאשר הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון שליט"א, ראש בית המדרש "פתחי עולם" הגיע למסור שיעור תורה שמסר בבית בעיר, הגיעו קבוצת נערים והחלו לצעוק ולתקוף בצעקות נוראיות, קללות ומחאות. בעקבות כך החליטו התלמידים להגדיל תורה ולהאדירה וקיימו שיעור גדול באולם. גם אנו החלטנו ללמוד על תורתו והשקפתו היחודית של הרב ולנסות להבין ממה הם כל כך מפחדים?
בראיון מיוחד ומעורר מחשבה, אירח העיתונאי משה מנס את הרב בצלאל שטאובר — אסטרטג מוערך ויו"ר הוועד המנהל של בית המדרש "פתחי עולם" — כדי להבין מי הממסד שמנסים לערער עליו, מה באמת קורה מאחורי הדלתות הסגורות בגבעת שאול, וכיצד הפכה מחאה קולנית לשירות המיתוג הטוב ביותר שמוסד תורני יכול היה לבקש.
לא ישיבה, בית מדרש: המקום שבו אין תנאי סף
שטאובר מסביר על הישיבה:
"'פתחי עולם' זה לא ישיבה, ובטח לא ישיבת הסדר. זה בית מדרש במובן הכמעט ולא קיים היום של המילה. מקום שבו אנשים באים ללמוד תורה. זו לא מסגרת שמחנכת צעירים במובן הקלאסי, אלא מקום שבו כל חפץ השם, כל מי שרוצה ללמוד תורה — מוזמן".
בניגוד לישיבה רגילה, שבה המערכת מבוססת על תנאים מחמירים — הגעה בזמן ל"סדרים", קוד לבוש נוקשה ועמידה בציפיות רוחניות מוגדרות מראש — ב"פתחי עולם" בגבעת שאול (ובמרחב הדיגיטלי העצום שלו) הגישה הפוכה: "אתה יכול להגיע מי שאתה, באשר אתה, וללמוד תורה".
השאלות שאסור להקליט
כששטאובר, בוגר הישיבות הליטאיות הנחשבות ביותר, חיפש בעצמו כתובת תורנית עמוקה יותר, הוא הגיע לרב פייבלזון (שפעל אז לצד ראש הישיבה הרב משה צפירה). מה שהוא וחבריו מצאו שם היה שונה לחלוטין מכל מה שהכירו.
אחד המוקדים המרתקים בבית המדרש הוא סדרת מפגשים אינטימית, שקיבלה בקרב התלמידים כותרת לא רשמית אך מדויקת: "השאלות שאי אפשר להקליט".
בני 22 ומעלה: בחורים שכבר עברו כברת דרך בעולם הישיבות, אך מסתובבים עם שאלות טורדות חיים. היעדר מבוכה מול הממסד: בעוד שבישיבה רגילה קיים חשש לפתוח ספקות בפני המשגיח מחשש לפגיעה ב"מעמד" או בשידוכים, כאן הדלת נסגרת והלב נפתח. בכל נושא שבעולם: שאלות עמוקות באמונה, קשיים אישיים, זוגיות ומורכבויות החיים.
"גילינו יהודי שמתייחס לתורה כל כך ברצינות, שהיא חלק ממנו, ולא כסיסמה", מסביר שטאובר. "הגישה שלו מקשיבה יותר לעומק למציאות של בן הישיבה במצבו הנוכחי".
המתודיקה: להקשיב לטקסט ולנשמה
הרב פייבלזון אינו מציע רק אוזן קשבת, אלא שיטת לימוד ייחודית שמושכת אליה תלמידי חכמים ואברכים נשואים. בכל יום בשעה עשר בבוקר מתקיים בבית המדרש שיעור גמרא בעיון עמוק.
סגנון הלימודה מאפיינים הייחודיים ב"פתחי עולם"לימוד גמראמתודיקה מיוחדת המבוססת על הקשבה עמוקה מאוד לטקסט בעצמו, לצד הקשבה ל"צלאלה של מי שעומד מול הגמרא" — כיצד הלומד חווה ומבין את הטקסט.לימוד חומששיטה מקורית ומרתקת לקריאת חמישה חומשי תורה.פרשת שבוע ואמונהשיעורים הנותנים מענה למשברים, שאלות קיומיות ותהפוכות החיים.
ספריו של הרב, סדרת "עקרון האור", ממלאים את מדפי בית המדרש ומקיפים את כל מקצועות התורה, עדות ליצירה תורנית תוססת שאינה קופאת על השמרים.
האנטומיה של המחאה: בין בורות לעדינות פוליטית
אם התורה היא תורת אמת, והרב פייבלזון הוא תלמיד חכם עצום, מדוע יצאו נגדו לרחוב? מנס מנסה להבין את שורש הפחד: "מה הדברים שהרב מלמד שיש אחרים שיחשבו שזה לא בסדר?".
שטאובר מציע ניתוח נוקב, המפריד בין ה"עילה" הרשמית לבין המציאות בשטח:
"עברתי על כל השיעורים של הרב, לא תמצא אמירה אחת שלא עולה בקנה אחד עם התורה וההלכה המסורה לנו מדורי דורות. לגבי שאלת הגיוס, אולי תמצא פער עדין מאוד: הרב קצת יותר מכבד את הצורך של המציאות בחיילים, וקצת יותר מייחס כבוד לבקשה של אחינו היהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לשותפות איתנו. אבל זה פער עדין. בפועל, הרב פייבלזון משמש כאחד מגדולי המסבירים של היהדות החרדית, השמרנית והאותנטית, ויש לו אפילו אמירות חריפות וקיצוניות כלפי המגזר הדתי-לאומי והחששות שצריך להיות לנו".
הטרגדיה, לפי שטאובר, היא הניתוק המוחלט של המפגינים. לא מדובר בוויכוח אידיאולוגי עמוק, אלא בתופעה חברתית כואבת של נוער בשוליים:
"הצועקים הם נערים צעירים מאוד, כנופיה. לא שמעתי בשום מקום ביהדות על יהודי שהולך לצרוח על תלמיד חכם בגלל ששיטת הלימוד שלו לא מוצאת חן בעיניו. רבים מהם לא קראו ספר, לא שמעו שיעור, וחלקם אפילו לא ידעו את שמו של הרב. הם פשוט חיפשו על מה לעשות מהומה".
הסוף הידוע מראש: "להגדיל תורה ולהאדירה"
כמו במקרים רבים בהיסטוריה היהודית, הניסיון להשתיק קול ייחודי רק מגביר את התהודה שלו. מנס ושטאובר מסיימים את השיחה בהסכמה נדירה: האירוע המביש הזה עשוי להיות לטובה.
"מי שרוצה, לא צריך לשמוע ממני מי זה הרב פייבלזון", מסכם שטאובר ומציב את 'אתגר 10 השעות': "תיכנס, תאזין לעשר שעות של שיעורים בנגן או באתר, ותחליט בעצמך אם צריך להפגין או לא".
ומנס מבטיח להרים את הכפפה בנסיעה הבאה שלו: "נפתח את אחת הפלטפורמות — ספוטיפיי, יוטיוב או גוגל דרייב — ונשמע ונחכים. בזכות אותו אירוע, נשתמש בזה בשביל להגדיל תורה ולהאדירה".
0 תגובות