שטף הדיבור ומירוץ החיים גורם לנו לדבר אל הילדים דברים שלא תמיד מובנים להם. עומס הפעולות שאנו נדרשים לבצע במהלך היומיום גורם לכך שאנו מדברים אל הילדים בשפתינו אנו, ולא נותנים דעתנו כי עולם המושגים שלהם מצומצם משלנו. ולא בהכרח מה שברור ומובן מאליו לנו המבוגרים נהיר ובהיר לילדים באותה מידה.
לדוגמא: התארחנו בשבת אצל קרובי משפחה. במהלך סעודת השבת פנה אב המשפחה לבנו ואמר: "חמודי, לך למקרר ותראה אם יש קולה קר". הילד הלך, חזר והתיישב במקומו. כעבור כמה דקות האבא מתעניין בשלומה של הקולה הקרה. הילד השיב לו כי אכן, כמצוות אביו הוא הלך למקרר וראה אם יש שם קולה קר. הוא לא הבין שאם אכן יהיה שם את הבקבוק עליו גם להביא אותו לשולחן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בערב פסח נכחתי בשיעור בו הסביר המורה לתלמידים על זמן שאיבת "מים שלנו" - מים שנשאבו ממעיין או ברז ושהו במהלך הלילה בכלי, וכך הם 'לנו-ישנו'. לאחר השיעור שהודגם והוסבר בטוב טעם, אחד הילדים שאל: "ומה יהיה אם נשתמש במים שלהם?" הדעות היו חלקות.... הסקתי שהם לא הבינו דבר מהנאמר במשך שיעור שלם. לו היה המורה מפשט ומסביר את ההבדל בין "שלנו" במלעיל [- שייכות] לבין "שלנו" במלרע [- פעולה], לא רק שהתלמידים היו מרוויחים ידע נרחב נוסף [שאינו קשור לפסח] אלא כל השיעור היה מובן להם.
הבקשות וההארות הנאמרות חייבות להיות ברורות, מעשיות ולא משתמעות לשתי פנים. להגיד לילד "תהיה צדיק ואבא יקנה לך מתנה", זו אמירה חסרת משמעות עבור כולם! כי מה ומתי הוא יעשה דבר שיכתיר אותו בתואר נכסף שכזה? אין פה שום דבר מסויים שאותו יכול הילד להבין ולראות כמטרה ברורה. כמו כן, להוריד את הילד בפתח התלמוד תורה, לפתוח את חלון המכונית ולצעוק לעברו: "תהיה חמוד כמו שהיית אתמול אצל סבא וסבתא" זו אותה הבעיה, ב'למעשה' לא ברור לו לילד מה רוצים ממנו שייעשה במהלך היום בתלמוד תורה.
לעומת זאת, להגיד לילד "אקנה לך מכונית חשמלית אם תתפלל את כל תפילת שחרית מתוך הסידור", זו אמירה מעשית המובנת לכל. זו אמירה שבסוף העשייה הילד יכול לנשום לרווחה, לטפוח לעצמו על השכם ולהרגיש סיפוק - הנה עשיתי את המוטל עליי.
כשהאמירה ברורה לילד, היינו, כאשר היא נאמרת על ידי מילים המוכרות לו מעולמו הפנימי, הרי שבקל הוא יתחבר לבקשתנו. אל לנו לצפות שהילד יבין את רצוננו וכוונתנו אם לא אמרנו זאת בפירוש ובצורה שמובנת לו.
לכן, הבה ונקפיד לדבר לילדינו בשפה קצרה, ברורה ונעימה, כזאת שאינה משתמעת לשתי פנים אלא שתוכנה ברור ומובן כך שבסופו של דבר יכול הילד להגיד לעצמו 'כן, עשיתי כל מה שהתבקשתי'.
בהצלחה!
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכותב, הרב אשר גרוזמן, הוא רב ומחנך ותיק בתלמוד תורה "רזי-לי" בני ברק
0 תגובות