מעט הם מצבי הישרדות המאיימים יותר מאשר להיות נטוש לבד בלב ים. בניגוד ליבשה, האוקיינוס אינו מציע משאבים זמינים. אי אפשר להדליק מדורה כדי להרתיח מים, לבנות מחסה יציב או ללקט מזון מהצומח.
עבור רוב האנשים, המרחב הכחול והאינסופי הזה הוא גזר דין מוות, המהדהד את השורה המפורסמת: "מים, מים בכל מקום, ואף טיפה לשתות". אך עבור אדם אחד, פון לים, האוקיינוס הפך לזירת הקרב שבה קבע שיא הישרדות שטרם נשבר.
סיפורו המופלא של פון לים החל ב-23 בנובמבר 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. לים, ימאי סיני בן 24, שירת כקצין ארוחת ערב שני על אוניית הסוחר הבריטית "אס-אס בנלומונד". בעודם מפליגים בדרום האוקיינוס האטלנטי, הותקפה הספינה על ידי הצוללת הגרמנית U-172. הטורפדו פגע בעוצמה, ותוך שתי דקות בלבד שקעה האונייה אל מצולות האוקיינוס.
מתוך 54 אנשי צוות, רק פון לים וחמישה נוספים שרדו את הפיצוץ הראשוני. בתוך הכאוס והמים הקפואים, לים הצליח לתפוס חגורת הצלה ולשחות במשך שעות, עד שנתקל ברפסודת עץ קטנה שצפה בקרבת מקום. הוא טיפס עליה, מבלי לדעת שזה יהיה ביתו ב-133 הימים הבאים.
על הרפסודה מצא לים אספקה מוגבלת ביותר: קופסאות שימורים של ביסקוויטים, שוקולד, מעט סוכריות ו-40 ליטר מים. הוא קימץ במשאבים ככל יכולתו, אך כשהאספקה אזלה, הוא נאלץ להפוך לממציא בעל כורחו.
הוא פירק את קפיץ הברזל מהפנס שלו כדי ליצור קרס דיג, והשתמש בחבל פרום כחוט דיג. את שאריות הביסקוויטים הוא ניצל כפיתיון. כדי לאגור מים, הוא השתמש בבד קנבס מחגורת ההצלה שלו כדי לאסוף מי גשמים. למרות שלא ידע לשחות היטב, הוא קשר את עצמו לרפסודה במהלך סופות קשות כדי לא להישטף אל מותו.
אחד הרגעים המצמררים והמפתיעים ביותר במסעו היה המפגש עם הכרישים שנמשכו לדם הדגים שתפס. באחד המקרים, כריש תקף את לים בעודו מנסה לדוג. לים לא נסוג; הוא נלחם בכריש בכל כלי שעמד לרשותו. לאחר שהצליח להכריע את הטורף, הוא נאלץ לבצע מעשה הישרדות קיצוני: הוא אכל את כבד הכריש כדי להשיג נוזלים וחומרי הזנה חיוניים.
במהלך חודשי הבדידות, לים נאבק לא רק בטבע אלא גם בייאוש. הוא שמר על שפיותו על ידי סימון הימים על פיסת עץ ושירת שירים כדי לעודד את עצמו. הוא איבד כמעט 9 קילוגרמים ממשקלו, אך רוחו נותרה איתנה.
באפריל 1943, לאחר שנסחף למעלה מ-1,200 קילומטרים, לים הבחין בשינוי: צבע המים הפך מכחול עמוק לגוון ירקרק. עבור ימאי מנוסה, זה היה סימן ברור שהיבשה קרובה. ב-5 באפריל, 133 ימים לאחר הטביעה, הבחינו בו שלושה דייגים ברזילאים. הוא היה חלש מכדי לטפס לסירתם בעצמו, אך הוא היה חי.
כשחזר לבריטניה, הוענקה לו מדליית האימפריה הבריטית על ידי המלך ג'ורג' השישי. סיפורו היה כה יוצא דופן, עד שהצי המלכותי שילב את טכניקות ההישרדות שלו במדריכי ההישרה הרשמיים שלו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
פון לים הלך לעולמו בברוקלין בשנת 1991 בגיל 72, כשהוא מחזיק בשיא עולמי של הישרדות סולו על רפסודה. מורשתו נותרה תזכורת רבת עוצמה לכך שגם כשהתקווה נראית אבודה, השילוב של תושייה ונחישות יכול לנצח גם את האוקיינוס האדיר ביותר.
0 תגובות