בין תל אביב לכותל, בין במה למקווה: הזמר יוסף האווי חושף את המסע המטל..

הזמר יוסף האווי על המסע המטלטל שעבר

יוסף האווי לא נולד לעולם היהודי. אמו הגיעה לארץ בהיריון ועבדה כעוזרת בית, והוא גדל בין אמו הביולוגית לבין משפחה ישראלית לא דתית בצפון תל אביב. את נקודת הפתיחה הוא מגדיר כנס: "השם דייק שאני אהיה דווקא בעם ישראל, בארץ ישראל. כשאני מדבר על גיור, גיור מבחינתי הוא זהות". על ההכרעה הוא מסכם: "בחרתי במה שבחר בי".

הרגע המכונן הגיע בחודש אלול, עוד לפני הגיור. "הלכתי לסליחות בכותל. ראיתי לידי חרדים, חיילים ואנשים בלי כיפה, ופתאום נפל לי הסימון: יהדות היא אומה". ההרגשה הייתה פחות צביטה ויותר חיבוק: "הרגשתי שהשם אומר לי שאתה במקום שרציתי שתהיה בו". מאז, הוא מספר, הוא חוזר לאותו חיבוק שוב ושוב כדי "להבין ולהתבונן בו מחדש".

"איך חזרתי בתשובה?" >>>

תיעודים דרמטיים: המחבל מתקרב לעבר בחורי הישיבות, דורס, שולף סכין ומנוטרל

כיכר השבת|16:56

האיש שלנו ב'כללית' בירמץ את בנו, כולם באו לחגוג ולשמוח איתו | תיעוד

איציק אוחנה|15:35

"הבנתי שאני יהודי. לא התגיירתי כדי להיות דתי, התגיירתי כדי להיות יהודי", הוא אומר. "למה אני שומר מצוות? כי זה מה שיהודי צריך לעשות". לצד זה הוא מחדד את קו השבר שלפני ואחרי: "גיליתי שיש משהו מעבר בחיים האלה. אם עד לפני שחזרתי בתשובה השקיעתי רק בגוף, אחרי שחזרתי בתשובה התחלתי לתת אוכל לנשמה".

כפיליפיני בתל אביב הוא לעיתים לא הרגיש שייך, וגם בביקורים בפיליפינים. "בלב ידעתי שזה לא מקרי. אני שייך למשהו גדול". את הבחירה בזהות היהודית הוא מציג כבחירה מציאותית ולא רק רגשית: "השם בחר בי להיות יהודי". וכששואלים על בדידות בדרך, הוא מחייך: "קשה להיות לבד? לא. כי תמיד השם איתי".

תתעסק במה שה' חושב עליך

"הגעתי מסביבה מערבית. לחשוב על בורא ועל עם ישראל סותר את סדר המציאות וזה מפחיד", הוא מודה. אבל הקושי לא היה במצוות. "המצוות זה לא הדבר הקשה. הדבר הקשה הוא הסביבה". לכן, במקום למחוק עבר, הוא בחר "לגייר את העבר יחד איתי". וכשהתגובות התחילו, היה לו כלל אחד שהחזיק אותו: "אמרו לי שהשתגעתי. אמרתי לעצמי: אל תתעסק במה שאנשים יגידו. תתעסק במה שהשם יתברך חושב עליך".

מורה חיבר לו בין מוזיקה לתפילה: "תפילה היא גם דיבור וגם מוזיקה. לדעת להתכוון". ההתרגשות הגדולה הגיעה אחרי המקווה: "כשהייתי יהודי הבנתי שמישהו באמת עונה לי. עכשיו אני באמת הבן שלו. זו המחויבות והאחריות שלי".

שליחים הובילו אותו לישיבת נהורא ברמת גן, בראשות הרב יובל בר נתן. "שם דיברו בשפה שלי. בעלי תשובה עם חיים קודמים וחיים חדשים. זו הייתה הנגשה נכונה". מאז הוא מקפיד על לימוד יומי ומבקש להמשיך כך גם לאחר החתונה. "כך אני ממלא את האחריות שלי".

הבמות נשארו, התוכן השתנה. במופעים הוא מבקש להעצים זהות יהודית "בשפה שלהם". "אני רואה את כולם כאחים. הדבר הראשון שעשיתי אחרי המקווה היה להשלים מניין". והוא זוכר רגע אחד במיוחד: "מישהו אמר שאחרי השיר התחיל לשמור שבת. זה הניע את כל ההמשך". ומעל כל זה השאלה שהוא משליך לקוראים: "כולם יודעים שיש יוצר לעולם, אבל מה באמת במעשים, בפועל?".

למה בחרתי בשם "יוסף"?

הוא חווה אפליה וגזענות, ובחר להפוך את המקום הזה לשליחות. "למה יוסף? יוסף השם עליכם. יוסף חיבק את אחיו. לפני הגיור מי שפגעו בי לא היו האחים שלי. אחרי הגיור הם כן. מצווה עליי לאהוב אותם". לצד האחריות האישית הוא מזהיר מהעוצמה: "הכוחות שהשם נתן לי נמצאים בקדושה וגם בטומאה. לכן האחריות גדולה".

"יש המון עבודה. העניין הוא לא אחרים, העניין הוא אני". ועל היומיום: "כל יום אני אומר לעצמי איזה מזל שחזרתי בתשובה. יש לי תכלית. אני יודע איפה אני שייך".