הבעל שם טוב זכור לטוב לקח כמה מתלמידיו ונסע איתם לישוב רחוק, ששם באותו ישוב היה איש פרוש שלא נהנה מהעולם הזה כלום וישב ועוסק בתורה ועובד את ה', ועל כל דבר היה אומר "כך קיבלתי מאליהו הנביא", וגם היה לו כח מיוחד להסביר כל דבר לכל אדם ואפילו לפשוט ביותר.
ובאותו ישוב היה שם איש פשוט שעבודתו הייתה לפשוט עורות, והיה עם הארץ גדול, ומעלה אחת הייתה לו שהיה בכל עת ממלמל בשפתיו פרקי תהלים, מלבד בשעה שהיו ידיו מלוכלכות.
הלך הבעל שם טוב עם תלמידיו לביתו של פושט העורות וציווה עליהם להניח את ידיהם על כתפיו ולעצום את העיניים, ואז ציווה לנגן. והחלו בניגון מעומק הנשמה. וראו מה שראו... והיו משתאים ומשתוממים איך שבבית של איש פשוט זה מתחולל רעש שמימי כל כך ענק.
לאחר מכן הלך הבעל שם טוב עם תלמידיו לאותו איש פרוש וצדיק, וגם שם ציווה עליהם להניח את ידיהם על כתפיו, לעצום את העיניים ולפתוח בניגון וכך עשו, ואז התלמידים נבהלו ממראה עיניהם שראו נחשים ועקרבים.
לתמיהת התלמידים הסביר לאחר מכן הבעל שם טוב, נכון שכתוב שמי שצם 40 יום ברציפות אפילו הוא עבד או שפחה זוכה לגילוי אליהו הנביא, בכל זאת אפשר שהוא רק זוכה לגילוי אליהו ברובד הנמוך ולא לגילוי הנשמה.
ודעו לכם, הנחשים והעקרבים שראיתם זה הגיע מחמת גסות הרוח והגאווה שבליבו של הפרוש.
והמשיך הבעל שם טוב ואמר לתלמידיו: "לכו ותבקשו ברכה מאותו איש פשוט שפושט עורות כי ברכותיו בוקעות רקיעים"
לימים נפטר הפרוש ולקח הבעל שם טוב עשרה מתלמידיו ונסע עמהם ועסק בעצמו בקבורתו.
0 תגובות