אישה אחת עשירה שהיו לה נכסים, צאן ובקר, לולים, היתה רגילה בכל ערב שבת קודש להביא לבעל שם טוב ולתלמידיו - החבורה הקדושה, בשר ועופות, חמאה גבינה.
פעם אחת, בעת הפשרת השלגים עלה הנהר על גדותיו, והאישה נסעה בדרך הרגילה ולא הבחינה שהמים עמוקים, ונטבעה היא עם כל האוכל שהובילה עבור הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים.
כשנודע לבעל שם טוב על כך שהאישה טבעה, גזר מיד על אותו הנהר שיעקר ממקומו.
למעלה בשמיים טען שר הנהר: "אני עשיתי את גזירת המקום, ולמה גזר עלי הבעל שם טוב להיעקר ממקומי?"
לכן למעלה פסקו כך: "מאחר והבעל שם טוב גזר - אין לשנות, והנהר יעקר ממקומו, אבל כשיעבור מזרעו של הבעל שם טוב במקום הזה שהיה הנהר, הנהר יחזור למקומו ויטבע בו זרעו", ה' יצילנו.
הבעל שם טוב הזהיר את בנו רבי צבי הירש שלא יעבור לעולם באותה הדרך שהיה הנהר.
פעם אחת נסע רבי צבי הירש דרך אותו הנהר והיה טרוד במחשבתו, והעגלון לא ידע שהוא נזהר לא לעבור דרך מעבר זה שהיה בעבר נהר. ולפתע הנה נהר לפניהם, והתחיל רבי צבי הירש לטבוע, וירא והנה אור נר לפניו ושחה אחרי הנר עד אשר יצא בנס מהנהר.
אחרי שניצל בנס, בא אליו אביו הבעל שם טוב בחלום ואמר לו: "זה הנר שראית בנהר זה היה אני, שמעתי למעלה שהנך טובע בנהר וירדתי להצילך".
אך דע לך שאחרי כן כשרציתי לעלות חזרה למקומי בגן עדן –הוצרכתי לטבול כמה טבילות עד אשר עליתי.
ואני לא ידעתי ולא שיערתי בדעתי שמזמן הסתלקותי נתגשם העולם כל כך, ואם הייתי יודע זאת לא הייתי חס עליך ולא הייתי יורד להצילך.
שבוע טוב ומבורך!
0 תגובות