על מה נשבע הבעש"ט הקדוש?
פעם אחת ניגש אלי הבעל שם טוב הקדוש זכותו תגן עלינו, בליל שבת, ואמר לי תוך שהוא מבאר את הפסוק "לא בשמים היא לאמר, מי יעלה לנו השמימה" וחיבק ונישק אותי, ואמר שראשי תיבות של מילות הפסוק: "מי יעלה לנו השמימה" הם - מיל"ה, וסופי התיבות שם - הוי"ה, ואמר בזה הלשון: נשבע אני לכם, שיש איש בעולם ששומע תורה מפי קודשא בריך הוא ושכינתא, לא מפי מלאך ולא מפי וכו', ואינו מאמין בעצמו שלא ידחה מאת הקדוש ברוך הוא ח"ו, כי בקל יכול לדחות את האדם לנוקבא דתהומא רבה ר"ל, וסמך על פסוק: "לא בשמים היא ולא מעבר לים" והשם יקרב אותנו בימין צדקו (דגל מחנה אפרים בסופו).
ויש שטועים בזה, ולכן, אל תאמין בעצמך כלל, אפילו שתראה שאתה מגיע למדרגות גבוהות של אהבה ויראה, ומוחין קדושים, ואתה בהארה נפלאה עד כלות הנפש, מעין עולם הבא ממש, אל תאמין בעצמך כלל, ותמיד יהיה נפשך וליבך בהכנעה וענווה, מעוך ושפל לפני קונך, כי בקל יוכל האדם להידחות מלפני השם יתברך ח"ו, ולכן, צריך להיות האדם בהכנעה אמיתית ולא ישכח שהקב"ה בוחן כליות ולב, וכל זה כדי שלא יהיה נדחה מאור פני מלך, ותן לחכם ויחכם (עפ"י היכל הברכה).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
סביר להניח שגם לך קרה, שרצית להתפלל בכוונה, או ללמוד תורה בחשק ושמחה, או לעשות מצוה בהתלהבות, אך, בשעת עשית המצוה שכלך וליבך 'מנותקים' ממעשה המצוה, אבל, עפ"י שקיימת את המצוה ועשית רצון השם, אתה מרגיש שעבודת השם שלך, לא ממש שווה?
חרוט על ליבך, את החידוש של הבעל שם טוב הקדוש, שאומר:
עליך נאמר, שמעלה הקב"ה - כאילו השגת מראות עליונות!
נשאלת השאלה: מה זוכה אדם שמתאמץ ודוחק את עצמו לקיים מצות, אף שאינו מרגיש חשק וחיות מהתורה ומצוות?
הימים שקשה לך לקיים תורה ומצות: ידוע שעיקר עבודת השם צריך להיות מתוך אהבה ויראה, וזאת עבודת השם המובחרת, אבל, לעיתים, אין לאדם לב ושכל לקיים מצוות מתוך חשק ושמחה.
על זמנים אלו, אומר הבעל שם טוב הקדוש, שנאמר: "כפה עליהם הר כגיגית" – שרצה הקב"ה ללמדנו, שגם כשאין חשקך בתורה ובעבודת השם, עדיין, אינך בן חורין להתבטל ממנה, גם במצב כזה, עשה ככל שביכולתך, כמו שאדם שכופין אותו לעשות משהו בעל כורחו.
משל למה הדבר דומה? האם בכל בוקר אתה יוצא לעבודה בחשק ושמחה, או שמא יש ימים שאתה מייחל לקבל הודעה, שאפשר היום לא להגיע מבלי שיגרע משכרך?
קיום מצות בזמן קטנות מוחין: ישנם ימים שנקראים 'ימי הקטנות', ימים שבהם האדם נמצא בקטנות מוחין, ויש גם שעות כאילו בחיי כל אדם, שהוא בלי לב וראש להתפלל, ללמוד תורה ולקיים מצות, אבל, עפ"י כן הוא מתאמץ שלא לבטל עצמו בעבודת השם.
מעשה המצוה בלי כוונת המצוה: אף שאין לך ראש ולב בפועל - אתה עושה את 'מעשה' המצוה, כי דיבורי תורה ותפילה נקראים - 'מעשה', ואתה יוצא ידי חובה, גם שבלי כוונה.
הקב"ה רוצה שתעבוד אותו בכל מצב: לא כל אחד זוכה להגיע לאהבה ויראה בעבודת השם ולהרגיש דבקות ושמחה, חיות ואור אלוקי בקיום המצות, אך, רצון השם שתעבוד אותו בכל מצב, ועל כן "כפה עליהם הר כגיגית" בזמן מתן תורה.
קיום מצות ללא הרגש והחיות: כשאין לאדם חשק ושמחה לעשות רצון השם, והאדם דוחק עצמו לקיים את המצוה בפועל, גם מבלי להרגיש חיות ושמחה מקיום המצוה, ועושה זאת רק כי כך השם ציוה:
מעלה עליו הקב"ה כאילו השיג מראות עליונות!
כי עשה כל מה שהיה שביכולתו לעשות.
דקדק הבעל שם טוב הקדוש במשנה, ולמד ממנה את הדברים, ועל כן שאל (עוקצין, פ"ג, מ"א): למה לא סידר כסדרן 'הכשר ולא מחשבה, מחשבה ולא הכשר, מחשבה והכשר, לא הכשר ולא מחשבה', והדברים נשמעו מהרב רבי שלמה מדאלינא, שאמר משם הרב הקדוש משה ברבי דן מדאלינא, ששמע מרבו מרן הבעל שם טוב הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן!
והחי יתן אל ליבו...
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, רפואה ופרנסה, שפע ברכות וישועות בכל, אמן.
0 תגובות