כאשר מיליוני בני אדם במצרים תלויים לחלוטין במימי הנילוס, וברקע עומד סכר בטון עצום שמאיים לשנות את כל מאזן המים באפריקה, נדמה שעימות צבאי מוחץ הוא רק עניין של זמן. אולם במציאות המורכבת של הקרן של אפריקה, הדרך בין כוח יבשתי אדיר לבין ניצחון אסטרטגי מלאה במכשולים בלתי צפויים.
על פי נתוני Global Firepower, מצרים מתנוססת כצבא החזק ביותר באפריקה. יש לה יתרון עצום בטכנולוגיה, עוצמת אש אדירה, צי מטוסים מודרני ומערכות הגנה אווירית מתקדמות. הארסנל המצרי כולל מטוסי Rafale חמושים בטילי SCALP/Storm Shadow מתקדמים, מטוסי F-16 משודרגים, טנקי M1A1 Abrams, מערכות הגנה S-300, Buk ו-Tor, לצד צי צוללות, ספינות קרב מתקדמות ומטוסי תדלוק מסוג A330 MRTT.
מנגד, התמונה בצד האתיופי מתבססת על ציוד סובייטי ורוסי ישן יותר, כדוגמת טנקי T-72 ומטוסי Su-27. אולם היא מקוזזת במידה רבה הודות לשדרוג דרמטי ביכולות המל"טים, כמו Bayraktar TB2 הטורקי ומערכות נוספות מסין ומהאמירויות, ובזכות ניסיון קרבי מוכח ממלחמות פנימיות קשות.
המכשול הגאוגרפי והמלכוד של הסכר
הנקודה הקריטית ביותר שמונעת עימות ישיר היא המרחק העצום – בין 2,000 ל-2,500 קילומטר המפרידים בין הבסיסים המרכזיים במצרים לבין אזור בנישנגול-גומאז שבו ממוקם הסכר הגדול (GERD). מרחק כזה מחייב היערכות לוגיסטיקה מורכבת הכוללת תדלוק אווירי או שימוש בבסיסים קדמיים.
אמנם קהיר חיזקה לאחרונה את קשריה האסטרטגיים עם סומליה ואריתריאה ואף שומרת על ערוצים פתוחים מול סודאן, אך המבצע נותר סבוך מאי פעם. מעבר לכך, פגיעה פיזית בסכר עצמו היא משימה הרת אסון: מדובר במבנה בטון עצום שכבר מלא במים. הרס מלא שלו עלול להוביל לשיטפון אדיר שימחק יישובים שלמים בסודאן ויסכן באופן ישיר גם את שטחי מצרים עצמה.
מפת התרחישים: מי באמת מנצח?
על פי ניתוח אסטרטגי מעמיק המבוסס על נתוני השטח והתשתיות, תמונת המצב מתחלקת בבירור לפי סוג העימות:
תקיפה אווירית נקודתית: מצרים מחזיקה ביתרון ברור. אפשרית טכנולוגית, בעיקר באמצעות טילי שיוט ובסיסים קדמיים או תדלוק. אתיופיה תתקשה ליירט את מלוא התקיפות.
מלחמה ממושכת או התשה: אתיופיה מחזיקה ביתרון הגנתי מובהק של שטח הררי, כוח אדם עצום וניסיון מוכח בלחימה אסימטרית קשה.
פלישה קרקעית מצד מצרים: בלתי אפשרית. היעדר רצף טריטוריאלי הופך את האופציה הזו לתרחיש תיאורטי בלבד שאינו ניתן ליישום בשטח.
מלחמת פרוקסי וחתרנות: תיקו פעיל. שני הצדדים כבר מפעילים לחצים ומנופים אזוריים ברמות שונות ובזירות שקטות.
מלחמה קרה על גדות הנילוס
בסופו של דבר, מצרים בהחלט מסוגלת להנחית מכה צבאית כואבת וחריגה על תשתיות הסכר או על מטרות חיוניות אחרות באתיופיה – אך היא אינה מסוגלת להכניע את המדינה או לכבוש שטחים. מנגד, אתיופיה מסוגלת לספוג מכה ולהמשיך הלאה, למרות שפגיעה קשה ב-GERD תהווה עבורה מכה אסטרטגית וכלכלית אדירה.
בשל מאזן האימה הזה, שתי המדינות ממשיכות להעדיף את נתיב ה"מלחמה הקרה": מאבק דיפלומטי חריף, בניית בריתות אזוריות, הפעלת מלחמות פרוקסי ולחץ בינלאומי מתמשך – ולא קפיצה לעימות צבאי כולל וישיר.
כידוע, סעודיה חסמה לאחרונה את הצטרפות מצרים לברית ההגנה החדשה עם טורקיה ופקיסטן, מתוך תסכול עמוק ממשטר א-סיסי שלא סיפק תמיכה מספקת במלחמה בתימן ובעימות עם איראן. צעד זה מחליש עוד יותר את המעמד האזורי של קהיר ומגביל את יכולתה להרחיב את הברית הצבאית שלה.
יצוין כי שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, עורר סערה בעולם הערבי כאשר אמר בריאיון שלישראל יש זכות להשתלט על חלקי ארצות שהובטחו בתנ"ך "ממצרים ועד נהר הפרת". דבריו גרמו לגל גינויים ממצרים, ירדן, סעודיה והליגה הערבית, והוסיפו מתח נוסף לאזור הרגיש.
2 תגובות