הרב בועז קליין, שליח חב"ד בברילוצ'ה שבארגנטינה, זוכר היטב את הרגע ההוא, לפני כמעט שמונה חודשים, שבו הרופא הביט בו וברעייתו הרבנית פראדי ובישר להם כי רביעיית תינוקות צפויה להיוולד להם.
>> למגזין המלא <<
הרופא היה דתי, חובש כיפה. הוא הביט בצילומי האולטרה-סאונד ואמר להם: "מזל טוב, יש לעוברים דופק, טובים השניים. תאומים". שניות חלפו, פניו של הרופא הרצינו. הרופא התמקד במסך. "רגע רגע", אמר לבני הזוג החרדים שישבו מולו, "נראה לי שזו שלישייה". אחרי כמה שניות הגרסה התעדכנה שוב: "רביעייה".
בשלהי חודש תשרי תשפ"ג, בניתוח קיסרי במחלקת היולדות של המרכז הרפואי תל השומר, הוצאו ארבעת הקטנטנים בזה אחר זה. בת, שני בנים ושוב בת. "החוויה הייתה מאוד מיוחדת", משחזר הרב קליין השבוע, בשיחה עם 'כיכר השבת', "זו זכות, להיות שותף עם הקדוש ברוך הוא ארבע פעמים".
לא קל לו לדבר, להיחשף. במשך שנים התמודד עם קשיים הקשורים להולדת ילדים. כשפניתי אליו ימים ספורים אחרי לידת הרביעייה והצעתי לו לספר את סיפורו סרב. ארך זמן עד שחש מוכן ובשל.
השבוע ביום ראשון התקיימה ברית המילה לאחד הבנים. שמו בישראל נקרא יוסף יצחק. כשמו של הרבי הקודם מחב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון זי"ע. אחיותיו נקראות חנה ליבה ורבקה מלכה. האח הרביעי עדיין לא נכנס בבריתו של אברהם אבינו. הוא יכנס בקרוב, כשיעלה מעט במשקל.
"הריון בסיכוי גבוה"
"מראש קראנו לזה הריון בסיכוי גבוה...", מחייך הרב קליין. "בתחילה כאשר הרופא אבחן שמדובר ברביעייה, דעתו הנחרצת הייתה שהדבר מסוכן. הוא אמר לנו שלא מומלץ, שיש סטטיסטיקה, ולטובת העוברים צריך לדלל. זו לא הייתה רק דעתו של הרופא, שהיה שומר מצוות. גם רבנים חשובים שאליהם פנינו אמרו לנו שבהלכה יש היתרים לדלל. אמרו לנו בין היתר שבמצב כזה יש אולי דין של אחד שלוקח על חשבון השני. שמדובר בכמות על פני איכות".
אבל משפחת קליין סירבה לוותר על המתנה משמים שקיבלו. "פתחתי באותה תקופה את הספר אגרות קודש. מדובר בסדרת ספרים, יותר משלושים כרכים, המרכזת עשרות אלפי מכתבים שהשיב הרבי מליובאוויטש במשך יותר מארבעים שנה להמוני יהודים שפנו אליו. המכתבים עוסקים בשלל נושאים.
"באחד המכתבים שקראתי באותם ימים, ראיתי מכתב ברכב של הרבי לזרע חיא וקיימא, והרבי כותב שם שמי שדואג לילדים של הקדוש ברוך הוא - הקב"ה ידאג גם לו מידה כנגד מידה וכמה פעמים ככה. כשראיתי 'כמה פעמים ככה' קיבלתי עידוד".
הרב קליין גם פנה לרופאה פרטית, ד"ר נילי ינאי. היא בחנה את הנתונים וערכה בדיקות ומסקנתה הייתה שניתן להמשיך את ההיריון. "אחרי שקיבלתי את חוות הדעת הזו, התקשרתי אל הגה"ח רבי מאיר אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, חשפתי בפניו את הנתונים ושאלתי אותו אם אפשר להמשיך. הרב שאל מה הרופאה אומרת. אמרתי שהרופאה אומרת שאפשר. הרב היה נחרץ ואמר: בוודאי שאפשר מה השאלה בכלל".
הנקודה היהודית הדרומית
הרב קליין, 34, ורעייתו פראדי, 32, הכפילו השנה בתוך פחות משתי דקות את המשפחה. הם הורים לשיינא בת התשע ולשניאור בן השלוש. כעת הצטרפו למשפחה ארבעה עוללים רכים. בעוד זמן קצר, אחרי התאוששות קצרה ומעקב רפואי, הם יחזרו לבארילוצ'ה שבארגנטינה.
בבארילוצ'ה, עיר הקיט והתיירות במערב ארגנטינה, מתגוררת משפחת קליין ב-14 השנים האחרונות. הם פתחו בעיר בית חב"ד זמן קצר אחרי נישואיהם ומאז משמשים כתובת לכל עניין יהודי עבור רבבות תיירים ויהודים מקומיים. בימי שיא התיירות, בחודש ינואר, עלולים לפקוד את בית חב"ד שבניהולם קרוב ל-1000 מטיילים בכל יום. רובם ישראלים.
הם שוכנים במרכז העיר. "אנחנו בית חב"ד הכי דרומי בעולם", מתאר הרב קלין. השבתות והחגים מסתיימים הכי מאוחר בברילוצ'ה. כשבאוסטרליה ובמזרח מתעוררים לאסרו חג, בברילוצ'ה עדיין אוחזים לפני הבדלה. הם חותמים את הסבב. הם המסיימים.
"המקום פה אפשר להגדיר אותו כאחד משבעת פלאי תבל", אומר הרב קליין. "יש פה נוף מרהיב, מיוחד מאוד, שאפשר לראות אותו מכל מקום בעיר. גם מהאוטובוס העירוני, זו הסיבה שהרבה תיירים מגיעים לכאן".
חנוכייה שהדליקה
בפיו של הרב קליין סיפור אישי, מטלטל. זה סיפור אחד, מדגמי אפילו, שהוא מספר אותו בנונשלנטיות כאילו מדובר בדבר המתרחש אחת לשבוע לפחות, אבל למעשה משקף את הפעילות היהודית הכבירה שהוא מחולל.
"זה קרה בחודשים הראשונים שלנו בברילוצ'ה", מספר הרב קליין. "זה היה זמן קצר אחרי חנוכה ועל הרכב שלנו נשארה החנוכייה שתלינו עליו בחנוכה. אנחנו נוהגים בכל שנה בימי חנוכה לתלות על הרכב חנוכייה, לפרסום הנס.
"באותו יום נסעתי ברכב ושמעתי שמאחורה מישהו מצפצף לי ומסמן לי שאעצור. עצרתי. מהרכב יצא גבר מקומי שהתפרץ לכיווני והחל לדבר איתי בספרדית. עוד לא הבנתי אז את השפה היטב. הבנתי שהוא אומר שהוא חייב לדבר איתי ולהגיד לי משהו. הוא עבר לאנגלית וחשף בפניי את סיפורו.
"מתברר שמדובר ביהודי, ארגנטינאי, חסר כמעט כל רקע ביהדות. הוא רק ידע שהוא יהודי וכנראה זכר כמה פרטים קטנים על מצוות מזקניו שעוד היו דתיים. הוא סיפר לי שהחלום שלו כל השנים היה לעלות לארץ ולהתחתן בה עם יהודייה. אבל התגלגל המזל והוא הכיר בחורה גויה בארגנטינה. בחורה טובה, מידות טובות. זו לחצה עליו שיתחתנו.
"אותו יהודי סיפר לי שהוא לא ידע מה לעשות, הלב שלו נקרע. הוא הרהר לעצמו: אולי זה סימן משמים, הקב"ה שלח לי בחורה טובה, אולי ויתרו עליי בעם ישראל. לדבריו החליט לעשות שיחה 'אחד על אחד' עם הקדוש ברוך הוא. הוא החליט שאם עד תאריך מסוים לא יקבל סימן מאלוקים לכך שלא ויתרו עליו - יתחתן עם הבחורה. הוא קבע תאריך להצעת נישואין לאותו יום שבו יסתיים האולטימטום שהציב לסימן.
"והיום הזה, התברר לי, עמד להסתיים באותו יום. היהודי הביט בי וסימן לעבר הרכב שבו נסע. ישבה שם בחורה. לה היה אמור להציע נישואין באותו יום. תשמע, הוא אמר לי, בדרך כלל כשנוסעים להצעת נישואין שמחים ומאושרים אני נסעתי והייתי אפתי. הרגשתי שהרכב נוסע מעצמו. שאני לא מרוכז. לא נמצא בסיטואציה. מוזר לי. ואז פתאום ראיתי את החנוכייה וברקע אחד נדלקתי. לא הבנתי, מה פתאום יש פה חנוכייה. הנה. יהודי. סימן. אלוקים. לא ויתרו עליי".
הרב קליין עוצר לרגע את סיפורו ומסביר: "צריך לזכור שאנחנו מדברים על תקופה אחרת. לפני 14 שנה. טרום עידן הרשתות החברתיות. בארילוצ'ה, אז כחצי מדינת עולם שלישית, הייתה מנותקת. לא הייתה סיבה ליהודי כמו אותו יהודי לקבל מסרים ממישהו וגישה ליהדות. אין יוטיוב ואין רבנים. זה כמו להיות על הירח, אותה רמת תקשורת".
הסיפור לא הסתיים ברגע אחד. אבל עם אותה בחורה היהודי לא התחתן. הוא לא פרם את קשר הדורות. הרב קליין עדיין בקשר איתו. קוראים לו מנואל. "קנינו לו תפילין", מספר השליח החב"די, "והוא מגיע לבית חב"ד בשבתות בדרך כלל ומתפלל. התברר שהסבים שלו דיברו אידיש ושהיה רב שעשה לו בר מצווה, כשהיו גרים בעיר המרוחקת אלפי קילומטרים מבארילוצ'ה".
לרב קליין חשוב לחדד. "תמיד חשבתי לעצמי שזה מדהים. יהודי כל כך מנותק מחליט לעשות 'עסק' כזה על דעת עצמו עם הקדוש ברוך הוא ומקבל סימן שלא ויתרו עליו באמצעות שליח שהגיע לעיר מסוימת להפיץ יהדות בשליחות רבו הרבי מליובאוויטש.
"בתורת החסידות מוסבר שכל יהודי, בכל מקום שהוא נמצא בו, הוא שליח. אם יהודי התגלגל למקום מסוים, בזמן מסוים, סימן שהקב"ה רוצה אותו במקום המסוים הזה ובזמן המסוים הזה. לא תמיד מרגישים את ההשפעה ואת התפקיד. אבל לפעמים יש הבזקים. אני באותו יום הרגשתי את זה שעצם הנוכחות שלי במקום פעלה. מי יודע כמה פעולות כאלו עוד ישנם בלי שנדע אפילו.
"לכולנו, לכל יהודי בעולם, יש תפקיד ושליחות. כל אחד ממי שקורא את הדברים אין לו שמץ איזו השפעה יכולה להיות על עצם הליכתו ברחוב יהודי, במראה יהודי, אפילו במרכז תל אביב או ירושלים".