חלק בלתי נפרד מימי החנוכה, הם מסיבות החנוכה המושקעות הנערכות בכל משפחה ומשפחה, יחד עם הסבא והסבתא, הבנים והבנות, החתנים והכלות, הנכדים וכל בני הדודים, בכל מקום כפי המסורת והנוהג המקובל. בדרך כלל המסיבה כוללת ארוחה חגיגית, פרקי שירה וזמרה, דרשות ודברי תורה, ותוכניות ומשחקים משותפים לכלל בני המשפחה.
בשנה זו, בה חל חנוכה בשיאה של מלחמת 'חרבות ברזל', פנו רבים ושאלו את עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין - האם גם השנה אפשר להמשיך את המסורת הזו, או שמא אין ראוי לשמוח כרגיל בגלל המלחמה והמצב הקשה בו נופלים או נפצעים מדי יום חיילים בשדה הקרב, וחלקים נרחבים מעם ישראל בדאגה ובפחד אודות יקיריהם הנלחמים במרצחים או שבויים בידי החמאס, ומה גם שהמצב הכללי ברחוב והחשש מהערבים והפיגועים עדיין בתוקפו.
הגר"י זילברשטיין בתשובתו המתפרסמת בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' (חודש כסלו תשפ"ד), פותח תחילה בגנות המושג של "ערב לביבות", וכותב שמקור הדבר אינו יהודי אלא מהגויים, כי חנוכה אינו לביבות, ועצם השם הזה כבר מראה שזו לא סעודת מצוה, וכמו אדם שיקרא לשמחת וסעודת "שלום זכר" – "ערב פיצוחים", שהוא לוקח דבר קדוש ומבזה אותו והופך אותו לדבר חולין. ובפרט אם מבזבזים את הזמן במסיבות על משחקים ודברים שאין בהם תוכן רוחני, הרי שזה ממש כמו שרצו היוונים לעשות, להשכיחם תורתך.
לאחר מכן מתייחס עמוד ההוראה לעיקר השאלה בנוגע לקיום מסיבות חנוכה בעת המלחמה, וכותב: "אבל גם אם מטרתם באמת בשביל סעודת מצוה, בכל זאת השנה אין לעשות זאת, כי הרבה מאד אנשים יושבים שבעה או שנמצאים בצער רב על גורל יקירם, ואמרו במדרש איכה שהעיר ביתר היתה עיר גדולה מלאה חכמים וסופרים, והסיבה שנחרבה בגלל שלא התאבלו על חורבן העיר ירושלים וגם שמחו, ולכן שמחו כי אנשי ירושלים היו חומסים וגוזלים אותם, ובכל זאת כשאחיכם נמצאים בצרה, גם אם יש לכם סיבה טובה לשמוח לאיד, על זה נאמר "שמח לאיד לא ינקה". ואמנם כאן אין שמחה לאיד, אבל בכל זאת חסר בהשתתפות בצערם של אחרים".
מסיים הרב זילברשטיין את הכרעתו: "ולכן השנה כל אחד יעשה סעודה בביתו, וישיר שירות ותשבחות עם בני משפחתו, ובעיקר יעוררו על זה, שכמו שאצל החשמונאים כיון שקיבלו על עצמם לעשות רצון הבורא, זכו שכמה בחורים נצחו את האימפריה הגדולה של יון, כך גם עתה אם נחזור בתשובה, ונקבל על עצמנו לעבוד את השם באמת ובשמחה, יהיה לנו ניסים כמו שהיו בימים ההם. וגם יעוררו על שמירת שבת, ויזמרו את פיוטו של האבן עזרא 'כי אשמרה שבת א-ל ישמרני'", עד כאן דבריו של הגר"י זילברשטיין.