רגשות העם היהודי בכל העולם נשואות לבורא עולם, שיושיע את בניו, מהטרור של חמאס, יחזיר את החטופים במהרה, ויגאל את בניו גאולה שלימה ללא מלחמות המביאות למרחץ דמים שוב ושוב.
לא רבים יודעים שמדינת ישראל בעבר שלטה ברצועת עזה (וסיני) לא רק לאחר 'מלחמת ששת הימים' בשנת תשכ"ז (1967), אלא גם לאחר 'מבצע קדש' (מכונה 'מלחמת סיני') שהחל בתאריך 29.10.1956, שהוגדר כאחד הניצחונות המזהירים של המדינה הצעירה, כבת שמונה שנים בלבד.
אלא, ששלושה ימים לאחר סיום המבצע, בעקבות לחץ כבד מצד נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה שלו ג'ון פוסטר דאלס, הצמד ניקיטה חרושצ'וב, מזכיר המפלגה הקומוניסטית, וראש הממשלה ניקולאי בולגנין בברית המועצות ששלבו ידיים כנגד מדינת ישראל הצעירה, הודיע ראש הממשלה המיתולוגי דוד בן גוריון, על נסיגה מרוב השטחים אותם כבשה ישראל במלחמה.
הרקע למלחמה: בעקבות עסקת נשק רחבת היקף בין נשיא מצרים נאצר לצ'כים, צה"ל 'נלחץ' ודרש התקפה מקדימה על מצרים. במקביל החלו רכישות בהולות של מטוסים צרפתיים ומכאן החל קשר הדוק של ישראל עם צרפת בתקופה ההיא.
רקע נוסף שגרם להתחלת מלחמה זו, היא חוליות פידאיון רבים שחדרו לעומק ישראל מכיוון מצרים וערכו פעולות טרור. ב-28 באוגוסט 1955 שיגרה מצרים חוליות פידאיון שחדרו לעומק ישראל, עד כפר מנחם ונס ציונה (40 קילומטר!), ורצחו שישה אזרחים, ולדבר זה לא הסכימו מקבלי ההחלטות בישראל, ולכן יצאו לקרב כיבוש סיני וחבל עזה, ובהצלחה רבה.
לאחר הניצחון, דוד בן גוריון נשא נאום משיחי, ובמסגרתו הוא התבטא ואמר: "אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית". משפט זה (מלכות ישראל השלישית), גרם לחשש אמיתי אצל מצרים, שלחצה על ברית המועצות וארה"ב לדרוש מישראל לסגת מהשטחים שכבשה.
תהליך הנסיגה החל ב-15 בנובמבר 1956 והסתיים ב-8 במרץ 1957.
'מבצע קדש' כונה בערבית בשם "התוקפנות המשולשת" כיון שבמסגרתו מדינת ישראל, בריטניה וצרפת לחמו כנגד המצרים.
כך בתחילת חודש פברואר בשנת 1956 החל מרוץ חימוש במזרח התיכון, וארה"ב שלחה משחתות נוספות למזרח התיכון. מצרים קבלה סירות טורפדו מצ'כוסלובקיה, ישראל קיבלה נשק מבריטניה וצרפת, וערב הסעודית התחמשה באדיבות ארה"ב.
באותו חודש, גם סעודיה קיבלה טנקים מארה"ב, וישראל חלפים מארה"ב, שיחידות הצי השישי שלה סיירו קבוע במזרח התיכון. צרפת מכרה לישראל 12 מטוסי קרב חדישים.
בחודש מרץ שנת 1956 המונים מאזרחי ישראל יצאו לעזור בביצורים בגבולות ישראל החמים.
שר החוץ של בריטניה הגיע לישראל לביקור סודי בחודש מרץ של שנת 1956. כיום ארה"ב מכונה "ידידתנו הגדולה", אלא שבשנים אלו הקשרים איתה נתקלו בקשיים, ותחת זאת עם צרפת ובריטניה הקשרים היו מהודקים.
בריטניה וצרפת בימים אלו כעסו מאד על מצרים שהלאימו את תעלת סואץ בניגוד להסכמים אתם, ולכן הם פעלו יד ביד עם ישראל כנגד המצרים. הבסיס שלהם היה בקפריסין ומשם הם איימו להילחם כנגד מצרים.
בתאריך 22.9.1956 הכותרת ביומן הרוסי 'איזבסטיה': "ישראל עומדת לצאת למלחמה נגד מצרים ביחד עם בריטניה וצרפת".
ארה"ב לגרמניה: הפסיקו את כספי השילומים
בתאריך 31.10.1956 צרפת ובריטניה הפציצו ערים במצרים, וניסו להשתלט על תעלת סואץ, שזאת מצדה הכריזה מלחמה גם עליהם. ארה"ב בשלב הזה מחליטה שלא להתערב, אלא שהיא החליטה להפסיק לצייד את ישראל בנשק, והמליצה לגרמניה להפסיק את השילומים (פיצויים על השואה).
באותם ימים, בריטניה וצרפת השתמשו בווטו שלה באו"ם להסיר הצעת החלטה להפסקת האש מטעם ארה"ב.
בתאריך 5.11.1956 צרפת הודיעה שתעמוד לצד ישראל בכל מצב, לעומת בריטניה שחוזרת בה, ופעלה למען נסיגת ישראל.
במקביל ל'מבצע קדש', ברית המועצות פלשה להונגריה, וכמובן שאת העולם העסיק לגנות את ישראל, וגולדה מאיר נשאה נאום תקיף באו"ם ודרשה את חירות העם ההונגרי שמעל 200 אלף מאזרחיו ברחו ממנו ומוגדרים כפליטים. בסופו של דבר האו"ם גינה את ברית המועצות, שכמובן המשיכה את הפלישה.
בתאריך 6.1.1957 גורשו 967 יהודי מצרים לנפולי.
בתאריך 19.2.1957 צרפת הציע לישראל אשראי בגובה 30 מיליון דולר, וגרמניה הודיעה לארה"ב שהיא תוסיף לבצע את הסדר השילומים, למרות הצעתה לעוצרו.
רק בתאריך 4.7.57 ארה"ב ביטלה את האמברגו של משלוחי ציוד צבאי לישראל.
אגרת תקיפה מראש ממשלת ברית המועצות לראש הממשלה הישראלי
ראש הממשלה הסובייטי בולגנין שיגר איגרת חריפה לראש הממשלה הישראלי, עליה לימים התבטא האחרון ביומנו: "אילולא היה שמו חתום [עליה], הייתי יכול לחשוב שזו נכתבה על־ידי היטלר, ואין הבדל רב בין התליינים האלה".
בימים שלאחר הפלישה הישראלית, ברית המועצות הפיצה דיווח כי היא מתכוונת לגייס "מתנדבים" (שכירי חרב), שיפציצו את מדינת ישראל בתוך 24 שעות, והעם השוכן בציון לא נרדם בלילה מרוב פחד.
עצרת האו"ם ברוב של 65 קולות, ועשרה נמנעים בלבד, דרשה מישראל לסגת מסיני ועזה ללא תנאים, ובן גוריון נכנע והודיע לאומה כי הוא יחזיר את סיני, בכפוף להסדרים מדינים בחסות האו"ם.
צה"ל מצידו המתין עד שכוחות האו"ם יגיעו לסיני ומצרים, ואז החל בתהליך הנסיגה.
בפרק הבא: המאבק הישראלי למנוע את הנסיגה מרצועת עזה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com